ת"א 56059-06-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, א.א. אבו חרמה עבודות בניין בע"מ, ונגד הנתבעת, בכר אלי, בסכסוך על חוזה בניה. הסוגיות המרכזיות היו הנסיבות שבהן הורחק אבו חרמה מאתרי העבודה וההשלכות הכספיות הנובעות מכך. הראיות הראו כי בכר סילק את אבו חרמה מהאתרים ללא הצדקה ולכן הפר את ההסכם. טענתו של בכר כי אבו חרמה איים לעזוב את הפרויקטים ולא השלים את העבודות כפי שסוכם לא הייתה משכנעת. בית המשפט קיבל את הטענה כי משבר הקורונה פגע ביכולתו של אבו חרמה לבצע את העבודה וכי בכר הודה בכך בכך שהציע תשלום נוסף. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסכום הנוסף שתבע אבו חרמה לא היה מוצדק, ובכר כבר שילם את הסכום המוסכם. תביעתו של אבו חרמה לציוד שהושאר באתר התקבלה בחלקה, שכן בית המשפט מצא כי בכר אכן עיכב ציוד השייך לאבו חרמה. שווי הציוד, שהוכח בראיות קבילות, נאמד בכ-27,486 שקל. טענות אחרות הנוגעות לעלויות ההובלה ולעוגמת נפש לא התקבלו, שכן לא הוכחו דיים. בסיכומו של דבר, בית המשפט הורה לבכר לשלם לאבו חרמה 37,486 שקל, לצד 7,500 שקל שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין. תביעתו הנגדית של בכר נדחתה. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 23.3.2022.