ע"א 65733-01-22

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. הערעור נסב ברובו סביב טענות הנוגעות לקביעת עובדה ומהימנות – עניינים שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהם, אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, מה שלא היה המקרה כאן. התרשמותו הישירה של בית משפט קמא מהעדויות ומהראיות התקבלה. עוד טענו המערערים כי שגה בית משפט קמא בכך שלא מינה מומחה מטעמם, אך החלטת בית המשפט הפרוצדורלי שלא נמצאה סבירה. ליבת המחלוקת עניינה בכך שהמשיבה רכשה מהמערערת מבנה, שהיו בו ליקויים שונים – ובעיקר, הוא לא מנע מי גשמים. בית משפט קמא מצא כי המבנה "פגום מיסודו", וממצא זה אושר כמעוגן בראיות. ליקויים אלה נחשבו כאי התאמה על פי חוק המכר, שכן הבניין לא התאים לתיאור המוסכם ולא שירת את ייעודו. המשיב מילא את חובותיו לפי חוק המכר בכך שיידע את המערערת על הפגמים ונתן להם הזדמנות לתקנם. המערער לא עשה כן. נוכח אי ההתאמה המהותית, הייתה המשיבה זכאית להחזר מלא של התמורה ששולמה, דבר שנראה כהחלטה סבירה בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). טענות אחרות שהעלתה המערערת, לרבות אלה הנוגעות להיעדר תעודת אחריות ועיכובים לכאורה בהגשת התביעה, נדחו אף הן. המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 1,000 ₪, למרות שהמשיב לא היה מיוצג. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום, או להסתכן בריבית. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית משפט קמא התקבל.