ר"ע 213/83
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין של בית המשפט העליון התמקד בהגדרת "דרך עירונית" ובשאלה האם היעדר תמרור נדרש פוטר נהגים מציות לתקנות המתאימות. התיק עסק בערעור על הרשעה בחריגה מהמהירות המותרת ב"כביש עירוני". המערערת טענה, כי מאחר שבכניסה לכביש הנדון היה רק תמרור אחד משני תמרורים נדרשים, אין לראות בה דרך עירונית, ותקנת הגבלת המהירות לא חלה. בית המשפט בחן את תקנות התעבורה, ההודעות והחקיקה הרלוונטיות, ומצא כי הצבת שני תמרורים היא תנאי הכרחי כדי שכביש ייחשב עירוני. מאחר שהיה רק סימן אחד, היסוד העובדתי של העבירה – שהיא התרחשה בדרך עירונית – לא התקיים. השופטים הדגישו את חשיבות ההקפדה על הדרישות לשינוי מעמדו של כביש ואת ההשלכות הנלוות לכך. עוד ציינו כי עבירות על תקנות התעבורה הן בדרך כלל עבירות "איסור מוחלט", בהן בית המשפט בוחן רק את היסודות העובדתיים ולא את מצבו הנפשי של הנאשם. במקרה זה, אי מילוי הדרישות לתמרור עירוני פסל את ההרשעה. כתוצאה מכך, זוכה המערער מחוסר ראיות לכך שהכביש אכן היה כביש עירוני, מרכיב מרכזי בעבירה.
ר"ע 213/83 יצחק אסולין נ' מדינת ישראל, עליון (26.2.1984)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.