רע"א 6856/93

תקציר

במקרה של בית המשפט העליון התגלעה מחלוקת בין דייר מוגן לבין המשכיר שלו בנוגע להתקנת מד מים נפרד. השוכר ביקש את הסכמת המשכיר להתקנה, אך סורב בתחילה. לאחר הגשת תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, הושגה פשרה לפיה המשכיר הסכים להבטיח את התקנת מד המים עד למועד מסוים, כאשר השוכר אחראי לעלויות ההתקנה. נמשכה המחלוקת מי יישא בנטל הכלכלי של ההתקנה. מנהל ההוצאה לפועל פסק תחילה לטובת השוכר, והתיר לו להוסיף את הוצאות ההתקנה לחיוב הכספי נגד המשכיר, אך הדבר בוטל על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והבהיר כי אחריותו של המשכיר היא להקל על ההיבטים הפרוצדורליים של ההתקנה, ולא לכסות את העלויות, שנפלו על השוכר בהתאם להסכמתם. הודגש כי פסקי דין של פשרה מחזיקים באותה סמכות אכיפה כמו פסקי דין רגילים. בנוסף, בית המשפט מתח ביקורת על שני הצדדים על כך שהם מחריפים את הסכסוך ונושאים בעלויות משפטיות מיותרות, ודוחק בפתרון ידידותי יותר. בסופו של דבר הוחלט כי על המשכיר לקבל את האישורים הנדרשים, אך השוכר יישא בהוצאות ההתקנה, כאשר השוכר יידרש גם לשלם למשכיר הוצאות משפט מופחתות בסך 500 שקל.