ער"מ 28603-09-18

תקציר

פסק הדין דן באיחור בהגשת ערעור על חיוב חוב, ובשאלה האם הייתה למערערת, מועצה מקומית, הצדקה סבירה שלא לקיים צו עיקול על שכרו של עובדה, החייב. החוק מחייב צד שלישי המקבל צו עיקול להשיב ולפרט את נכסי החייב המוחזקים על ידו, ולמסור את הנכסים המעוקלים למנהל ההוצאה לפועל. לרשם ההוצאה לפועל יש סמכות לזמן צד שלישי לחקירה ולדרוש ממנו לשלם את יתרת החוב אם לא יקיים את הצו ללא הצדקה סבירה. נטל ההוכחה מוטל על המבקש – במקרה זה, המשיבים – ליתן צו עיקול כדין ולהוכיח קיומו של נכס בר עיקול. משהושגה מטרה זו, עובר הנטל לצד השלישי (המועצה) להוכיח הצדקה סבירה להתנהלותו. עיקר המחלוקת נוגעת לסכום שהיה על המועצה להעביר משכרו של החייב להוצאה לפועל. המשיבים טענו כי המועצה לא העבירה את כל הכספים להם התחייבה, ואילו המועצה טענה כי פעלה בהתאם לצו העיקול ולהכנסותיו הרלוונטיות של החייב. בית המשפט קבע כי המשיבים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, והמועצה לא סיפקה הצדקה סבירה למעשיה. באופן ספציפי, המועצה לא הצליחה להצדיק את ניכוי הארנונה ואת פירעון הלוואותיו של החייב משכרו, דבר שבית המשפט מצא כהפרה של צו העיקול. טיעוני המועצה לניכויים אלה לא היו עקביים וחסרי ראיות. בנוסף, קבע בית המשפט כי המועצה לא הוכיחה קיומו של חוב ארנונה, שלטענתה מצדיק את הקיזוז. באשר למועד הוצאת צו העיקול, הסכים בית המשפט עם קביעת הרשם כי הוא הוצא בינואר 2017 והיה צריך לפעול על ידי המועצה מאותו חודש ואילך. טענת המועצה כי הצו נכנס לתוקף מאוחר מדי, לאחר שמשכורת ינואר כבר שולמה, נדחתה. לבסוף, התייחס בית המשפט לביטול השיהוי בחיוב הוצאות שהורה הרשם. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת הרשם ואישר את חיוב ההוצאות נגד המועצה. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה בשל הגשתו בטרם עת וחוסר צדק. המועצה חויבה לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.