ת"א 51478-09-17

תקציר

התובעים, בעלי 6 דירות בבניין בן 5 קומות, תבעו צווי מניעה קבועים כנגד הנתבע, המונעים ממנו להיכנס, להשתמש או להפריע לשימושם במגרש סמוך, המשמש את התובעים לחניה. כן ביקשו התובעים למנוע מהנתבע להתקדם בבקשות תכנון, חפירה או בנייה על החלקה, ולחייבו להשיב את האתר לקדמותו. הנתבע טען כי רכש את החלקה המדוברת וביקש לממש את זכויותיו בה. בית המשפט מצא כי התובעים לא הוכיחו זכות קניינית בחלקה, כנדרש בחוק, וכי תביעתם הוגשה בחוסר תום לב. בית המשפט הדגיש כי השימוש שעשו התובעים בחלקה לא היה בלעדי, שכן היא הייתה פתוחה לכל, והם לא גידרו אותה, נעלו אותה ולא הגדירו מקומות חניה ספציפיים. יתר על כן, התובעים הודו כי אין להם זכויות בלעדיות בשטח החניה, וכי גם דיירים אחרים בבניין השתמשו בו. הנתבע, לעומת זאת, הציג מסמכי רכישה ועדויות עדים התומכים בטענתו לזכויות בחלקה. בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעת התובעים משוללת כל יסוד ודחה אותה, ביטל את צו המניעה הזמני והורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבעת, ביחד ולחוד, בסך של 65,000 ₪.