עת"מ 60301-02-18

תקציר

בקשת העותר לקבלת רישיון לפעול כנותן שירותים פיננסיים נדחתה על ידי המשיב, בהיותה רשות הרישוי, בנימוק שלעותר הרשעות פליליות קודמות, לרבות כאלה הנופלות בגדר הקטגוריות המנויות בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, ומשום שהעותר מסר למשיב מידע כוזב. העותר ערער על החלטה זו בבית המשפט, וטען כי המשיב טעה וכי יש להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של בית המשפט. לאחר שבחן את כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק הפיקוח, את הוראות החוק הרלוונטיות ואת נסיבות המקרה, מצא בית המשפט כי המשיב הפעיל כראוי את שיקול דעתו בדחיית בקשת העותר. ההחלטה התבססה על שילוב של עברו הפלילי של העותר, שכלל עבירות חמורות ועדכניות, וחוסר תום לב במסירת פרטים כוזבים למשיב. בית המשפט אמנם הכיר בכך שחלף פרק זמן משמעותי מאז ביצוע העבירות, אך הדגיש כי החלטת המשיב הייתה סבירה בהתחשב באופי העבירות ונסיבותיהן, ובעובדה שחלקן לא התיישנו. עוד ציין בית המשפט כי המשיב שקל את הזמן שחלף והביע נכונות לבחון מחדש את הבקשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בטענת העותר בדבר מניעת שימוע, שכן ההחלטה התבססה בעיקרה על מידע שמסרו העותרים וזכות השימוע מצומצמת יותר במקרים של שלילת רישיון לעומת שלילת רישיון. לבסוף, בית המשפט הורה לעותרים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, דחה את העתירה והדגיש כי החלטה זו אינה שופטת מראש את תוצאותיהן של בקשות רישיון עתידיות.