עב"ל 618/09

תקציר

נקבע בפסק הדין כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט קמא ומאגד בתוכו את טענות באי כוח המוסד. בא כוח המערערת ניסה לטעון כי די בחוות דעתו של המומחה, שהצביע על החמרה זמנית אפשרית במצבה של המערערת עקב פיטוריה, כדי לבסס פגיעה מעבודה, המחייבת בדיקה של נכותה על ידי ועדה רפואית. עם זאת, בית המשפט לא קיבל טענה זו, תוך שהוא מפנה לעקרונות משפטיים מבוססים לפיהם אין די בחוות דעת המשתמשות ב"עשוי" או "ייתכן" כדי להוכיח קשר סיבתי בין פגיעה לעבודה. חוות הדעת המקיפה של המומחה קבעה באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין פיטוריה של המערערת, שהוגדרו כאירוע חריג, לבין מצבה הנפשי. נקבע כי הפרעת האישיות של המערערת, שהתפתחה במשך שנים, לא נגרמה כתוצאה מאירוע ספציפי, לרבות פיטורים. המומחית הסבירה כי אמנם היו החרעות זמניות במצבה לאורך זמן, אך אלה אינן קשורות לפיטוריה. בית הדין התייחס גם לטענת המערערת בדבר אבחנת ה-OCD שלה לאחר הפיטורין, וציין כי התנהגות כפייתית זוהתה טרם הפיטורין, ובכך רמז על קיומה עוד לפני האבחון. הבקשה למומחה רפואי נוסף נדחתה, שכן חוות דעתו של המומחה הנוכחי הייתה עקבית ומקיפה. בית המשפט הדגיש את עמדתו בדבר דחיית חוות דעת מומחים, אלא אם כן קיימת הצדקה ממשית. בנוסף, צוינה טענת השיהוי המופרז בהגשת הערעור, אך לא היה צורך להתייחס אליה נוכח דחיית הערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר בהתאם לתקנות הפרוצדורליות, והערעור נדחה ללא פסיקת הוצאות.