ת"א 41195-10-14

תקציר

פסק דין ארוך זה עוסק בסכסוך רכושי מורכב בין מר מזרחי שלמה לבין מספר גורמים נוספים, לרבות משפחות קופלמן ויהודה, בנוגע לגבולות נכסיהם במושב עופר. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של הסכם גבולות משנת 1983 והזכויות שהוא מקנה לצדדים. מר מזרחי עתר למתן פסק דין הצהרתי שיקבע את זכויותיו בקרקע 18, וביקש למנוע את הסגת הגבול לחלקה ב' של נחלתו לצורך הרחבת הקרקעות הסמוכות 91 ו-92. הוא גם ביקש הסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, שנדחה בשל היעדר החלטות מקבילות של עמותת מושב עופר. הנתבעות, משפחות קופלמן ויהודה, הגישו תביעה שכנגד, בה ביקשו לסלק את ידו של מזרחי מהשטחים שבמחלוקת, בטענה כי פלש לאדמותיהם והקטין את גודל חלקותיהם. לטענתם, הסכם הגבולות לא קבע את גודל חלקה א' וכי מזרחי היה מודע לכך בעת רכישת הזכויות בעיזבונו. בית המשפט ניתח בהרחבה את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. נמצא כי ההסכם משנת 1983 היה הסכם לשימוש בקרקע למטרות חקלאיות בלבד ולא קבע את זכויות הקניין של הצדדים. זאת ועוד, מעמדו של מזרחי כבעל סמכות בקרקע, ולא כבעלים, והיעדר פעילות חקלאית בקרקע שבמחלוקת, החלישו את טענותיו. השופט הגיע למסקנה כי משפחות קופלמן ויהודה זכאיות לקבל כ-6 דונם כל אחת בחלקה א' רציפה, אותה ניתן להשיג רק באמצעות הקצאת קרקע מחלקה ב' של מר מזרחי. מאחר שהדבר לא יגרום לו נזק בלתי סביר, וניתן יהיה להקצות לו קרקע חלופית, נדחו טענותיו. התביעה שכנגד, המבקשת להסיר את ידו של מר מזרחי מהשטחים שבמחלוקת, התקבלה. בית המשפט גם הורה לו לשלם לכל אחד מהצדדים הפעילים (משפחת קופלמן, משפחת יהודה ומדינת ישראל) 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות. למר מזרחי ניתנו 45 יום לציית; אחרת, ימונה בא כוח הנתבעים ככונס נכסים לביצוע פסק הדין.