רע"פ 9440/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הבקשה הוגשה בעקבות החלטת בית משפט השלום בירושלים להרשיע אדם באשמת ביצוע מעשה מגונה בקטינה. בית משפט השלום גזר על הנפגע 18 חודשי מאסר בפועל, לצד שני מאסרים מותנים ופיצויים לנפגע. המבקשים ניסו לערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה לנקודות שונות, אך ערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שהתייחס לעברו הפלילי הנקי של המבקש, הודאתו והבעת החרטה, תוך שהוא שוקל גם את הנזק שנגרם לקורבן ואת המסוכנות הבינונית-נמוכה הנשקפת מהמבקש, כפי שהוערכה על ידי שירות המבחן. בית המשפט הגיע למסקנה כי העונש הולם. בקשה זו לבית המשפט המחוזי, שנדחתה, היא מה שמתייחס לפסק הדין הנוכחי. בפסק הדין נקבע כי אין הצדקה לערעור נוסף, שכן הבקשה אינה מעלה סוגיות עקרוניות של חשיבות משפטית או ציבורית, ואינה מציגה שיקולי צדק ייחודיים. בפסק הדין מודגש כי ככלל לא ניתן ערעור במקרים הנוגעים לחומרת הענישה, אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממתחם הענישה המקובל, מה שאין כן כאן. בית המשפט המחוזי כבר התייחס לטענות שהוצגו, לרבות אלה הנוגעות לשיקומו של המבקש, וקבע כי העונש הולם. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית אף היא. פסק דין זה ניתן ביום 12.12.2016.