תמ"ש 42343-12-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על מקרה בו ביקרו בישראל בני זוג המתגוררים בדרך כלל בארה"ב עם ילדם הקטין. הביקור גרם למשבר בחיי הנישואין שגרם לאם לרצות לחזור לארה"ב עם ילדם, בעוד האב ביקש להישאר בישראל. האם הגישה בקשה להחזרתו המיידית של הילד לארה"ב על בסיס אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית. קביעת בית המשפט היא כי מקום מגוריו הרגיל של הילד הוא בארה"ב, ולכן הבקשה להחזרתו המיידית לארץ מאושרת. זאת, משום שהאם לא הסכימה להוצאת הילד מארה"ב, ואין די ברצונו של האב להשתקע בישראל כדי לשנות את מקום מגוריו הרגיל. פעולותיו של האב לשכנע את האם להשתקע בישראל לא צלחו, וסירובה של האם להסכים להישאר בישראל נתמך בראיות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי האם ניסתה באמת ובתמים לתת לאב הזדמנות להוכיח כי החיים בישראל אפשריים לה ולילדם, אך משלא השתכנעה, יש לאפשר לה לחזור לארה"ב. טענת האב כי הביקור נועד להיות ארוך טווח ולכן משנה את מקום מגוריו של הילד, לא הייתה משכנעת דיה, במיוחד בהתחשב באי שילובו של הילד במסגרת חינוכית בישראל, ובאופי הזמני הכולל של שהותם. עוד הדגיש בית המשפט כי אין הוא מוסמך לפסוק בשאלות של משמורת, אותן יש להפנות לבית המשפט המתאים בארה"ב, מקום מגוריו של הילד. טענת האב כי סירוב לאפשר לילד להישאר בישראל יביא לפרידה ממנו, נדחתה, שכן האב יכול ללוות את הילד בחזרה לארה"ב ולהסדיר שם את המשמורת. לסיכום, בית המשפט הורה על החזרתו המיידית של הקטין לארה"ב, ביטל את איסור היציאה מהקטין והורה לאב לשלם לאם שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. לאב יש זכות לערער על ההחלטה, והוצא צו עיכוב ביצוע למשך 14 יום, שבמהלכם הצדדים יכולים להסכים על החזרה מוקדמת יותר של הילד לארה"ב.