ת"א 11868-08-13

תקציר

פסק הדין משרטט את קורותיהן של שתי תביעות נפרדות. התביעה הראשונה, המכונה התביעה משנת 2011, הוגשה על ידי יואל נגד החברה, שהייתה מעסיקתו לשעבר. בתביעה ביקש יואל צו מניעה שיחייב את החברה להנפיק לו מניות, וכן סעדים כספיים נוספים. התביעה התבססה על הסכם ייעוץ שנחתם בשנת 2005. התביעה השנייה, נשוא פסק דין זה, הוגשה על ידי חברה בבעלות יואל, נגד אותה חברה נתבעת, בעל השליטה בה ושני בעלי מניות נוספים. תביעה זו התבססה על הסכם ייעוץ אחר שנחתם בשנת 2008, וביקשה סעד כספי, וכן צו מניעה למימוש אופציות ולמכירת מניות. הנתבעים בתביעה השנייה ביקשו דחייה על הסף, בטענה כי שתי התביעות התבססו על אותן עילות ולכן מהוות מעשה של בית המשפט, המונע את האפשרות לדון בתביעה השנייה. עוד טענו כי התביעה השנייה נעדרת עילה ויריבות בין הנתבעים הבודדים, וכי היא מהווה חוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך המשפטי. בית המשפט הסכים עם טענת הנתבעים בדבר מעשה בית המשפט, וקבע כי שתי התביעות חולקות עילות זהות, הגם שהן מבוססות על הסכמים שונים. בית המשפט הדגיש כי המבחן לזיהוי עילות בהקשר של מעשה בית המשפט פורש באופן רחב על ידי בתי המשפט. משכך, נוצר מעשה של בית המשפט על ידי התביעה משנת 2011 ופסק הדין שבא בעקבותיה, אשר מונע מהתובעים להעלות שוב את אותה עילת תביעה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי התביעה נעדרת עילה או יריבות כנגד הנתבעים הבודדים, וכי צירופו של נתבע זה לתביעה אינו מוצדק. לפיכך, נעתר השופט לבקשת הנתבעים לסילוק על הסף, והורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.