בע"מ 2861/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור להסכם גירושין. המחלוקת הראשונית נבעה מאי קיום הסכם הגירושין שנחתם בין המבקשת למשיב בשנת 2007, מה שהוביל את שני הצדדים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעתירות מתחרות לאכיפת ההסכם. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה נמנע מלהטיל אחריות על ההפרה ובמקום זאת מינה מומחה לבדיקה. הדו"ח העוקב של המומחה הביא את בית המשפט המחוזי לפסוק נגד המבקש, לאשר כי המבקש אחראי לאי קיום ההסכם ולמנות כונס נכסים שימכור את הנכס המוזכר בהסכם ויחלק את התמורה שווה בשווה. ערעורו הבא של המבקש לבית המשפט העליון, המיוצג בפסק דין זה, היה לערער על החלטה זו. עם זאת, השופט קבע כי הערעור לא הציג שאלה משפטית כללית או ציבורית אלא התמקד במערכת היחסים החוזית בין הצדדים. עוד מצאו כי החלטת בית המשפט המחוזי סבירה, בהתבסס על דו"ח המומחה ועל תנאי ההסכם עצמו. כתוצאה מכך, נדחתה בקשת רשות הערעור. החלטה זו התקבלה על סמך פרשנות הסכם הגירושין, ובפרט סעיפים 3.7 ו-7.3, מהם עולה כי המבקשת נדרשה לשלם יתרת תשלום למשיב בטרם רישום הנכס על שמה. השופט הסכים עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי האחריות להפרה מוטלת על המבקש וכי יש לחלק את חלקו של המשיב בתמורה ממכירת הנכס שווה בשווה, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.