בג"צ 42244-02-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 42244-02-25 **הנדון:** עתירה נגד תוקפה של הפקעת מקרקעין (חלקה 58 בגוש 6928) במסגרת "הפקעת מנשיה". **החלטה:** דחיית העתירה. **רקע עובדתי:** 1. בשנת 1961, בוצעה הפקעה רחבת היקף של כ-890 דונם, במסגרת "הפקעת מנשיה", לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. מטרת ההפקעה הייתה שיקום ופיתוח האזור, כולל דיור חלופי, מסחר, מבני ציבור ושטחים פתוחים. 2. בשנת 1967, שולמו פיצויים מלאים ליורשי המנוחה רבקה בת שלום מלציק ז"ל (להלן: "המנוחה") בגין החלקה, והם חתמו על הצהרה על קבלת פיצוי מלא וויתור על כל תביעה נוספת. 3. בשנת 1969, הוחלט לצמצם את תכנית ההפקעה לכ-490 דונם, עקב קשיים כלכליים בתשלום פיצויים לכל בעלי החלקות. 4. ב-26.02.1970, פורסמה הודעה ברשומות על ביטול ההפקעה ביחס לכ-400 דונם, מכוח סעיף 14 לפקודת הקרקעות. חלקות שעבורן שולמו פיצויים הוחרגו מהודעת הביטול וסומנו בצבע כחול בתשריט ההפקעה. 5. ב-23.07.1987, פורסמה הודעה נוספת (לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות) המודיעה כי החלקות שהוחרגו מהודעת הביטול, כולל החלקה הנדונה, יהיו לקניינה הגמור והמוחלט של מדינת ישראל. 6. בחודש פברואר 2024, פנו יורשי המנוחה (העותרים) בדרישה לבטל את ההפקעה, בטענה שהודעת הביטול מ-1970 בטלה גם את ההפקעה על החלקה. לטענתם, מהמסמכים שבידי רשות מקרקעי ישראל עולה שהחלקה לא סומנה בצבע כחול. **טענות הצדדים:** * **העותרים:** * הפקעת החלקה בוטלה כבר בהודעה מ-26.02.1970, מכיוון שהיא לא סומנה בצבע כחול בתשריט. * גם אם הייתה מחלוקת על תחולת הודעת הביטול, השיהוי הבלתי סביר במימוש מטרת ההפקעה מעיד על זניחתה. * לא נעשה כל שימוש ציבורי בחלקה במשך עשרות שנים, והיא נותרה נטושה. * כיום, החלקה מיועדת למגורים (תכנית תא/3501), ואין בה צורך ציבורי. * **המשיבים (שר האוצר ורשות מקרקעי ישראל):** * העתירה לוקה בשיהוי כבד (כ-60 שנה מאז תשלום הפיצויים). * העותרים מושתקים מלהעלות טענות עקב הוראת המעבר בסעיף 27(ב)(2) לחוק לתיקון פקודת הקרקעות, הקובעת כי לאחר 25 שנים מתשלום הפיצויים, רשאי שר האוצר להשתמש בקרקע לכל מטרה. * התשריט המקורי המצורף להודעת הביטול מ-1970 מראה בבירור שהחלקה סומנה בצבע כחול והוחרגה מהודעת הביטול. * מטרת ההפקעה כולה (ובכללה החלקה) נעשתה לצורך ציבורי מובהק, העומד בעינו גם כיום, ובוצעו פעולות למימוש תכניות פיתוח באזור. **הכרעת בית המשפט (השופט חאלד כבוב):** 1. **תחולת הודעת הביטול:** טענת העותרים לפיה החלקה הוחרגה מהודעת הביטול מ-1970 נדחית. המסמכים שהוגשו, ובפרט התשריט המקורי, מראים בבירור שהחלקה סומנה בצבע כחול ולכן הוחרגה מהודעת הביטול. יורשי המנוחה קיבלו פיצוי מלא וחתמו על ויתור על כל טענה. 2. **טענת השיהוי:** אף שהטענה בדבר שיהוי כבד (מעל 50 שנה) ראויה להתייחסות, בית המשפט מוצא לנכון לאפשר דיון לגופו של עניין, תוך הסתמכות על קביעת השופט כבוב לפיה לא מתקיים שיהוי אובייקטיבי, מכיוון שהחלקה עדיין עומדת שוממה, לא פונו פולשים, ולא קודם יישום התכנית עליה. 3. **פקיעת מטרת ההפקעה והמסגרת הנורמטיבית:** * בית המשפט קובע כי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית היא התיקון לפקודת הקרקעות והוראת המעבר שבו (סעיף 27(ב)(2)). תיקון זה נחקק בעקבות פסיקת בג"ץ "קרסיק", אשר הדגישה את האיזון בין זכות הקניין המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לבין צורכי הציבור. * **הוראת המעבר:** קובעת כי בקרקעות שהופקעו לפני 15.02.2010, וחלפו מעל 25 שנים ממועד פרסום ההודעה לפי סעיף 7 לפקודה (או ממועד העברת החזקה בפועל, אם לא פורסמה הודעה), רשאי שר האוצר להשתמש בקרקע לכל מטרה. * **יישום על המקרה:** החזקה בחלקה הועברה לידי המדינה ב-1967, עת שולמו הפיצויים. בכך, חלפה תקופת ההתיישנות של 25 שנים עוד לפני כניסת התיקון לתוקף (1985). לפיכך, החלקה הפכה לקניינה המוחלט של המדינה, ללא קשר לשאלת פקיעת מטרת ההפקעה המקורית. * **שינוי ייעוד:** בית המשפט מכיר בכך שהחלקה מיועדת כיום למגורים פרטיים, שינוי מהמטרה הציבורית המקורית. עם זאת, מציין כי הדבר אינו נוגד את הדין, שכן הוראת המעבר מקנה למדינה את הבעלות המוחלטת. בית המשפט מביע "קושי ערכי-מוסרי" בכך, אך מבהיר כי "לפנים משורת הדין" אין בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. 4. **הכרעה:** העתירה נדחית. **הכרעת בית המשפט (המשנה לנשיא נועם סולברג):** 1. **הסכמה לתוצאה:** הצטרפות למסקנת השופט כבוב לדחות את העתירה, אך מסיבות מעט שונות. 2. **שיהוי:** לטענת המשנה לנשיא, די בשיהוי הכבד (למעלה מיובל שנים) כדי לדחות את העתירה על הסף. העותרים ידעו על ההפקעה ועל הפיצויים שקיבלו, ורישום המקרקעין על שם המדינה ב-1987 (כ"הפקעה לפי סעיף 19") מחזק את טענת השיהוי. 3. **שיהוי אובייקטיבי:** חולק על השופט כבוב וסבור כי קיים שיהוי אובייקטיבי. הפעולות שנעשו בפועל ב"הפקעת מנשיה" בכללותה, כולל פיתוח ותכנון (כמו הקמת שכונות, פארקים ועוד), וכן התכנית תא/3501 החלה על החלקה משנת 2013, מעידים על הסתמכות ואינטרס ציבורי בהמשך ההפקעה. 4. **זניחת מטרת ההפקעה:** טענת העותרים בדבר זניחת מטרת ההפקעה נדחית, גם לאור הוראת המעבר, שאינה מאפשרת בחינה מחודשת של הפקעות ישנות יותר. 5. **המלצה "לפנים משורת הדין":** המשנה לנשיא אינו מצטרף להמלצת השופט כבוב למדינה לשקול מחדש את עמדתה, נוכח הוראת המעבר, חוקתיותה, והעובדה שהעותרים קיבלו פיצוי מלא לפני כ-60 שנה. 6. **הוצאות:** המשנה לנשיא מציע לחייב את העותרים בהוצאות משפט (7,500 ש"ח) לטובת המשיבים, וזאת בשל הגשת העתירה על בסיס תשתית עובדתית שגויה (לגבי סימון החלקה בצבע כחול) ובשל העמידה על העתירה גם לאחר שהובהרו הקשיים. **החלטת השופטת דפנה ברק-ארז:** 1. **הסכמה לתוצאה:** מצטרפת למסקנת חבריה לדחות את העתירה. 2. **שיהוי:** סבורה כי חל גם שיהוי אובייקטיבי, לאור פעולות מינהליות ותכנוניות שנעשו לאורך השנים לגבי חטיבת הקרקע. 3. **איזון הלכת קרסיק והחקיקה:** הלכת קרסיק והחקיקה שלאחריה (תיקון לפקודת הקרקעות והוראת המעבר) מייצגות את האיזון שנבחר בין זכות הקניין לאינטרס הציבורי. לאחר קביעת המועד הקובע בחקיקה, לא ניתן לחזור ולבחון זניחת מטרות הפקעה בהפקעות ישנות יותר. 4. **הוצאות:** מסכימה עם המשנה לנשיא כי יש לחייב את העותרים בהוצאות, לאור הגשת העתירה על בסיס עובדות שגויות והעמידה עליה גם לאחר הבהרות. **החלטה סופית:** * **פסק דין:** הוחלט פה אחד לדחות את העתירה. * **הנמקה:** הצטרפות להנמקת המשנה לנשיא נועם סולברג, שקיבלה גם את אישור השופטת דפנה ברק-ארז. * **הוצאות:** העותרים יישאו בהוצאות בסך 7,500 ש"ח לטובת המשיבים, בהתאם להמלצת המשנה לנשיא. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **פרשנות הוראת המעבר בחוק לתיקון פקודת הקרקעות:** פסק הדין מדגיש את תוקפה המחייב של הוראת המעבר (סעיף 27(ב)(2)) אשר קובעת "התיישנות" של 25 שנים על זכויות של בעלים מקוריים בקרקעות שהופקעו לפני כניסת התיקון לתוקף. הוראה זו קובעת כי לאחר חלוף 25 שנים מתשלום הפיצויים, הקרקע הופכת לקניינה המוחלט של המדינה, ללא קשר לשאלת פקיעת המטרה הציבורית המקורית. 2. **עדיפות החקיקה על פסיקה קודמת:** בית המשפט מכיר בכך שהלכת "קרסיק" (אשר קבעה כי יש להשיב קרקע כאשר מטרת ההפקעה חדלה להתקיים) עברה התאמה משמעותית בעקבות חקיקת התיקון לפקודת הקרקעות והוראת המעבר. המחוקק קבע איזון חדש בין זכות הקניין לבין האינטרס הציבורי, והוראת המעבר מבטאת זאת באופן ברור לגבי הפקעות ישנות. 3. **שיהוי והשתחקיות:** פסק הדין מדגיש את משקלן של טענות השיהוי, הן הסובייקטיבי והן האובייקטיבי, כעילה לדחיית עתירות, במיוחד כאשר מדובר במקרקעין מוסדרים ובעמידה על זכויות לאחר עשרות שנים. 4. **הבחנה בין תוקף ההפקעה לבין שינוי מטרת השימוש:** בית המשפט מבהיר כי גם אם חל שינוי מהותי בייעוד הקרקע המופקעת (ממטרה ציבורית למגורים פרטיים, כפי שקרה במקרה זה), הדבר אינו משפיע על תוקף הבעלות המוחלט של המדינה בקרקע, בהתאם להוראת המעבר. 5. **הוצאות משפט:** החלטה לחייב את העותרים בהוצאות משפט, אף שאין חיוב מפורש לפי חוק, משקפת את עמדת בית המשפט לגבי הגשת עתירות על בסיס עובדות שגויות והתעקשות עליהן גם לאחר הבהרות, וזאת כחלק מ"עשיית דין" במובן הרחב.