ת"א 65089-12-21

תקציר

התובעת, חברת ל.ד. פיק הנדסה בע"מ, תבעה את הנתבעים, עיריית חדרה, הקרן לפיתוח חדרה ואת ירחמיאל מנור, המפקח על הפרויקט, על סך 4,464,524.54 ₪, כולל מע"מ, בגין עבודה חריגה שבוצעה בפרויקט ולא שולמה, וכן פיצוי בגין עיכובים בפרויקט. התובעת טענה כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, וכי יש לבטל את התוספת להסכם בין הצדדים, שנחתמה בכפייה. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, וכי התוספת להסכם נחתמה מרצון ובמודעות מלאה. עוד מצא בית הדין כי טענותיה של התובעת בדבר מצוקה כלכלית היו מוגזמות, וכי התובעת השתמשה בהפסקת העבודה כאמצעי לחץ לשינוי ההסכם לטובתה. בית המשפט בחן כל אחת מטענות התובע בנוגע לעבודה חריגה ומצא כי רובן לא אושרו, חלקן נכללו במתכונת ההשהיה על פי התוספת להסכם, חלקן שינויים לא מהותיים וחלקן באחריות התובעת. בית המשפט אישר סכומים נוספים לחלק מהחריגים, שהיו שינויים לא מהותיים. באשר לטענות התובעת לעיכובים בפרויקט, מצא בית המשפט כי מרבית העיכובים היו באחריות התובעת, וייחס חודש איחור אחד בלבד לנתבעים בשלב א', וחודשיים בשלב ב'. בית המשפט דחה גם את תביעת התובע נגד הממונה, ולא מצא קשר חוזי ביניהם, והתובע לא הוכיח כל עוולת רשלנות כלפיו. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 2,335,000 ₪ בגין איחור התובעת במסירת הפרויקט. בית המשפט מצא כי הפיצוי המוסכם בתוספת להסכם אינו סביר, ותיקן את ההסכם כך שהפיצוי בגין האיחור יחושב לפי ימי השיהוי בפועל. על פי ממצאי בית המשפט, התובע התעכב 209 ימים במסירת הפרויקט. לפיכך פסק בית המשפט לנתבעים פיצוי מוסכם בסך 1,045,000 ₪ בגין השיהוי. לסיכום, בית המשפט הורה לעיריית חדרה לשלם לתובע סך של 190,922.82 ₪ כולל מע"מ, ודחה את התביעה כנגד הנתבעים האחרים. הנתבע שכנגד חויב לשלם לעירייה סך של 1,045,000 ₪ כולל מע"מ, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות מומחה לנתבעים.