ת"א 33647-06-18

תקציר

במוקד התיק נסוב הסכם חתום מיום 16.1.2016 בדבר סכום של 650,000 ₪ שהעבירה התובעת לנתבעים לרכישת קרקע ייעודית שתשמש בסיס לעסקת חליפין עם מדינת ישראל או רשות מקרקעי ישראל. התובעת, שהייתה ביחסים מצוינים עם הנתבעים טרם ביצוע העסקה, טענה כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם ודרשה את השבת הסכום הכולל. התובע תבע את הנתבעים להשבת הכספים, מה שהוביל לקבלת מלוא התביעה כנגד שני הנתבעים. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, ולא סיפקו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. בינתיים, ראיות התובע היו משכנעות וקוהרנטיות. טענתו של נאשם 1 כי לא היה מעורב בעסקה ורק חתם על ההסכם והוציא שיק נדחתה, שכן בית המשפט מצא את עדותו חסרת מהימנות. גם טענת הנתבעת 2 כי עסקה אחרת הפכה את ההסכם הראשוני למיותר, לא נתמכה וסותרת את עדותה המשכנעת של התובעת. מבחינה משפטית, אישר בית המשפט את עילת התביעה של התובע כנגד הנתבע 1, שכן הוא לא הפריך את החזקות לפי פקודת השטרות, לרבות חזקת התחשבות. אשר לעילת התביעה החוזית כנגד הנתבע 2, מצא בית המשפט כי הוא לא מילא את התחייבויותיו על פי ההסכם, וטענותיו כי עסקאות אחרות פוטרות אותו מהתחייבויותיו לא היו משכנעות. לסיכום, בית המשפט הורה לשני הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 650,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן. בנוסף, חויב כל נתבע לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪ כל אחד, בתוך 30 יום. עוד נקבע בפסק הדין כי התובעת לא תוכל לקבל כפל תשלום בגין סכום של 190,000 ₪ שהוזכר בהליך נפרד בבית המשפט המחוזי.