דב"ע נד/127 - 0

תקציר

המערער, מנהל חשבונות עצמאי, ערער על פסק דינו של בית המשפט האזורי בבאר שבע שדחה את טענותיו נגד המוסד לביטוח לאומי (המכון) בנוגע לתשלומים שונים. התביעה הראשונה מתוארכת לשנת 1987, עת תבעה המערערת פיצויים בגין תאונת עבודה שאירעה בשנת 1984. המכון דחה חלקית את הטענה, וקבע כי אין הוכחה לתאונה. מאוחר יותר קבע בית הדין האזורי כי אכן אירעה תאונה והורה למכון לשלם תגמולים. בעקבות פסק דין זה ביקש המערער לקבוע את דרגת הנכות שלו והמכון פסק כי נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 10%. לאחר מכן הגיש המערער שתי תביעות נפרדות נגד המכון בבית הדין האזורי. הראשון ערער על חישוב דמי הביטוח הלאומי שלו והשני תבע פיצויים בגין איחור בטיפול בעניינו וחישובים שגויים של הקצבאות. בית הדין האזורי פסק לטובת המכון בשני המקרים. לאחר מכן ערער המערער על החלטות אלה, בטענה כי המכון חישב באופן שגוי את דמי הביטוח שלו, הפיצוי בגין איחור בתשלום הגמלאות אינו נכון, וחובו למכון מוגבל בזמן. המכון טען כי פעל כדין וחובו של המערער קיזז את ההטבות המגיעות לו. שופט בית המשפט העליון קבע כי חישובי המכון לגבי דמי הביטוח של המערערת היו נכונים, הפיצוי בגין איחור בתשלום היה הולם, וחובו של המערער לא היה מוגבל בזמן. לפיכך, הערעור על כל חלקיו נדחה.