ע"א 58179-12-20

תקציר

ערכאת הערעור קיבלה את הערעור והפכה את פסק דינו של בית משפט קמא בשל הימנעותו מהתייחסות הולמת למחלוקות העובדתיות. בית המשפט מצא כי קביעתו של בית משפט קמא בדבר התרחשות התאונה הייתה שגויה, שכן הוא התעלם מעדותו הקוהרנטית של הנהג ומהראיות התומכות. בנוסף, מנגנון התאונה שתואר על ידי המערער נתמך בראיות ולא סותר. עוד קבע בית המשפט כי מקום התאונה היה רחוב ציבורי ולא כביש פרטי. באשר לחבות, דחה בית המשפט לערעורים את מסקנתו של בית משפט קמא כי העירייה אינה אחראית לבור הביוב. היא הדגישה את חובותיהן של הרשויות המקומיות כלפי שלום הציבור וקבעה כי העירייה נותרה אחראית לפיקוח על מערכת הביוב שבתחום שיפוטה. העירייה כשלה במילוי תפקידה ובפיקוח על פעילות תאגיד הביוב. זאת ועוד, היעדר ראיות שהציגה העירייה בנוגע לתפקידה המפקח ולתחזוקת כיסויי הביוב על ידי התאגיד מלמד על רשלנותה. בכך התקבל הערעור, בוטל פסק דינו של בית משפט קמא והעירייה נשאה באחריות לנזק שנגרם בתאונה. התיק הועבר לבית משפט קמא להמשך הליכים בעניין הודעת הצד השלישי.