ע"פ 6174/23

תקציר

השאלה המרכזית בתיק נסובה סביב השאלה האם המערער דרס את המתלוננים במתכוון או שמא הדבר אירע כתוצאה מכך שאיבד שליטה על רכבו עקב יידוי אבנים באבנים. דעת הרוב (השופט ד' מינץ והשופט י' כשר) גורסת כי הראיות שהוצגו, ובפרט סרטוני האירוע, מוכיחות מעבר לספק סביר כי המערער פגע במתלוננים במתלוננים באמצעות רכבו. לטענתם, הסרטונים אינם תומכים בטענת המערער כי נרגם באבנים ואיבד שליטה על רכבו, שכן הם מראים אותו מגיע למקום כשהוא שולט ברכבו ודוהר לעבר המתלוננים. יתר על כן, הסרטונים אינם מציגים יידוי אבנים או אנשים שיכלו ליידות אבנים לעבר המערער. הרוב מצביע גם על חוסר העקביות והסתירות בדברי המערער ובעדויותיו, דבר המצביע על חוסר אמינות. השופט כשר מוסיף כי סמיכות הזמן והמרחב בין הריב הראשוני לבין האירוע, כמו גם כעסו של המערער, מחזקים את הטענה כי אירוע הדריסה היה מכוון. מנגד, בחוות דעתו החולקת של השופט א' גרוסקופף נקבע כי קיים ספק סביר בדבר אשמתו של המערער, דבר המחייב את זיכויו. לטענתם, הסרטונים, ובמיוחד זה ממצלמת הרכב, תומכים בגרסתו של המערער לאירועים, לרבות הטענה כי אבנים יודו לעבר הרכב. השופט גרוסקופף מדגיש כי בסרטונים נראים חפצים נעים במהירות מהכיוון בו טען המערער כי נזרקו האבנים, דבר המהווה ראיה אובייקטיבית התומכת בגרסתו. בנוסף, הדוחות החיצוניים, לרבות דו"ח מד"א ודו"ח פעולת השוטר, תומכים אף הם בטענת המערער בדבר יידוי אבנים. השופט גרוסקופף מגיע למסקנה כי שילוב גורמים אלה, יחד עם אופיו החריג של האירוע, יוצר ספק סביר האם המערער איבד שליטה על רכבו או פעל בכוונה. בסופו של דבר, החלטת הרוב של השופטים מינץ וכשר מנצחת, והוחלט לדחות את הערעור, תוך שמירה על ההרשעה וגזר הדין שנגזר על המערער.