תע"א 3492/08

תקציר

עובד המועצה הדתית אילת עובד כמשגיח כשרות בבתי המלון בעיר בסופי שבוע ובחגים. הוא תובע פיצויים מהמועצה בטענה שחייבים לו כסף על עבודתו בימי החופשה. המועצה טוענת כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו משום שתפקידו דורש מידה גבוהה של אמון אישי ולא ניתן לפקח על עבודתו, וכי העובד לא הוכיח את מספר השעות והימים שעבוד. בית הדין קובע כי הדין אכן חל על העובד, שכן תפקידו אינו דורש מידה מיוחדת של אמון מעבר לזו של עובד אחראי, וניתן היה לפקח על שעות עבודתו. עוד קובע בית הדין כי העובד הוכיח די הצורך את טענתו בדבר מספר הימים ושעות העבודה, וכי מסמכי המועצה תומכים בדפוס עבודה קבוע. עם זאת, בית הדין מצמצם את מספר השעות הנתבעות על ידי העובד, שכן הוא קובע כי לא כל השעות שבילה במלון בעת ששהה עם משפחתו צריכות להיחשב כשעות עבודה. גם שווי הלינה של העובד במלון אינו נחשב כתמורה בגין עבודתו, שכן לא הוכח כי המועצה שילמה עבורו, והעובד לא הסכים לכך כאמצעי תשלום. בית המשפט מורה למועצה לשלם לעובד 55,206.6 ש"ח עבור עבודה בשעות נוספות, בתוספת ריבית והצמדה למדד משנת 2008. תביעתו של העובד להפרשות לקופת גמל נדחית מאחר והוא זכאי לפנסיה תקציבית, והניכויים שביצעה המועצה ראויים. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם מאחר ורוב התביעה נדחתה.