ת"א 50201-04-21

תקציר

בית המשפט החליט כי על הנתבעים לשלם לתובע את דמי התיווך המגיעים לו, וכן פיצוי מוסכם, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שכן התובע אכן היה הגורם היעיל בעסקה. התובע הוכיח כי ביצע לפחות שתי פעולות שיווק, כהגדרתן בחוק, במהלך תקופת הבלעדיות, והמשיך לתווך בין הרוכש לבין המוכרים גם לאחר תום התקופה. טענת הנתבעים כי הסכם התיווך בוטל נעדרת שחר, שכן אין הוכחת ביטול, במיוחד בהתחשב בכך שנטל ההוכחה נופל על הנתבעים. העובדה שהרוכשים ראו את הדירה לאחר תקופת הבלעדיות אינה שוללת את זכותו של התובע לשכר טרחתו, מה גם שאשת הרוכש עודדה את בעלה לראות את הדירה. בית המשפט גם לא מצא כוונה מכוונת לדחות את החתימה על העסקה כדי להימנע מתשלום דמי התיווך. הפיצוי המבוקש על ידי התובעת, הכולל פיצוי יומי בגין איחור בתשלום ואחוזים ממחיר המכירה, מתקבל בחלקו. בית המשפט קבע כי גובה הפיצוי חייב להיות פרופורציונלי באופן סביר לנזק הצפוי בעת חתימת ההסכם. בהתחשב בכך שהתובע כבר הציע לנתבעים הנחה בדמי התיווך, קבע בית המשפט את סך הפיצוי על סך של 9,680 ₪, שהם מחצית מהסכום המבוקש על ידי התובעת, והורה כי סכום זה, בצירוף דמי התיווך, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין, ישולמו בתוך 45 יום.