ע"א 6106/92

תקציר

פסק הדין סובב סביב רווקה בת 24 שילדה ילד מחוץ לנישואין והתמודדה עם דילמה בשל הרקע המשפחתי המסורתי שלה. כדי לשמור על אורח חייה ולהימנע מחשיפת סודה, היא דאגה לטיפול בילד על ידי ארגון חרדי. אלא שרשויות הרווחה התערבו, והילדה נלקחה ממנה תוך שמונה ימים מיום לידתה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הכריז על הילד כבר-אימוץ, והוביל לערעור זה. השאלה המרכזית הייתה האם ראוי להפוך החלטה זו כעת, לאחר שהילד שהה זמן משמעותי אצל משפחה מאמצת פוטנציאלית. דעת הרוב, בראשות השופט ד' לוין, קבעה כי האם הביולוגית צריכה לשמור על המשמורת, בהתחשב ביכולותיה ההוריות ובתקווה למזונות המשפחה. למרות שהמהפך הנוכחי של הילד יהיה קשה, תהליך מעבר מבוקר יכול למתן את האתגרים. השופט מ' חשין חלק על כך, והדגיש כי מעשיה של האם שוללים ממנה את זכויותיה ההוריות, ושיבוש השמתו הנוכחית של הילד יגרום לו נזק חמור. בית המשפט קיבל את דעת הרוב, וקבע כי יש לקבל את הערעור, לבטל את הצהרת האימוץ ולהחזיר את הילד למשמורת המערער. פסק דין זה הדגיש את זכויותיהם של ההורים הביולוגיים תוך התחשבות גם בטובת הילד, ובסופו של דבר שאף לאזן בין גורמים אלה לטובת טובתו ארוכת הטווח של הילד.