בש"א 1397/04

תקציר

בסכסוך עסקי ארוך זה בין מבקש החנות לבין המשיב, פסק בית המשפט לטובת ביטול ההסכמים המסדירים את תנאי השותפות. השותפויות המדוברות סובבות סביב בעלות ותפעול של חנות הממוקמת בירושלים, שנוהלה בעבר כעסק משותף. הסכם המפתח מיום 5.7.01 פירט את רכישת זכויות המשיב בחנות על ידי המבקש בסכום של 320,000$, לצד התחייבות המשיב לפנות את החנות עם התשלום הסופי. להסכם זה, שקיבל תוקף על ידי בית המשפט, קדם הסכם נוסף במאי 1999, שקבע סכום שכר דירה של 3,000 דולר לחודש, והסכם פרוצדורלי עוקב בנוגע לתשלומי שכר דירה. בית המשפט קבע כי הסכמים אלה, לרבות הסכם מאי 1999 ופסק דינו, קשורים זה בזה ומהווים עניין אחד. בנימוק של נסיבות חריגות, קיבלה השופטת את טענת המבקש כי ההסכם בוטל כדין. סיום זה מבוסס על התכתבות בין באי כוח הצדדים, ובפרט על הודעת הביטול המפורשת של המבקש והסכמת המשיב לביטול זה. בא כוחו של המשיב פנה אף הוא למשרד האוצר, בו הכיר במשבר ההסכם וביקש להקפיא את ההליכים הנוגעים בו. בית המשפט רואה בהסכמה ובהתכתבות זו הסכמה תקפה ומפורשת לביטול ההסדרים הקודמים. זאת ועוד, התנהלות שני הצדדים לאחר הביטול מעידה כי ההסכם אכן בוטל, שכן אף אחד מהצדדים לא דבק בו. משכך, קבע בית המשפט כי ההסכם, על כל חלקיו, נחשב כמבוטל, ואין צורך בביטול נוסף. פסק דין זה משתרע על פסקי הדין שנתנו תוקף להסכם. בנוסף, התירה השופטת את תיקון כתב התביעה כך שישקף את ביטול פסקי הדין, למרות השיטה הבלתי שגרתית שננקטה. ההחלטה מנומקת כהמשך לטענות הקיימות בדבר ביטול ההסכם. אשר לבקשות לצווי מניעה זמניים, דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לאסור על המשיב להיכנס לחנות ולהשתמש בה, והעדיף במקום זאת בפירוק מסודר מאוחר יותר של השותפות. השופטת הדגישה כי ניתן לפצות את הנזק שנגרם למבקש באופן כספי וכי הנטל על המשיב אינו מוצדק בשלב זה. התיק נקבע לדיון נוסף על אופן פירוק השותפות.