ת"א 39012-04-19

תקציר

פסק הדין מוצא את הנתבעת, הוועדה המקומית הבכירה לתכנון ובניה נצרת, רשלנית כלפי התובע. הוועדה הפרה את חובת הזהירות בכך שהוציאה היתרי בנייה בניגוד לתוכנית המאושרת לנכס התובע ולאחר מכן ביטלה אותם בדיעבד, שינתה מדיניות בת עשרות שנים וגרמה נזק כספי לתובע. הוועדה לא בחנה את המצב התכנוני החל על הנכס ואת המגבלות התכנוניות הרלוונטיות. היא גם ניסתה להעביר את האחריות לטעות התכנונית על כתפיו של התובע, וחייבה אותו להכין תכנית מפורטת להסדרת המצב, דבר בלתי סביר ובלתי הוגן. בית המשפט לא מצא כל רשלנות תורמת מצד התובע. טענת הוועדה כי היה על התובע לבדוק את מעמדו המשפטי של הנכס טרם רכישתו אינה תקפה, שכן קונה סביר יכול להניח כי היתר בנייה הוא כדין. לחילופין, כל רשלנות מצד התובע היא זניחה לעומת זו של הוועדה. פעולות הוועדה מהוות גם הפרת חובה חקוקה. בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי התובע לא מיצה את ההליכים המנהליים, שכן טענת התובע אינה התקפה על החלטת הוועדה אלא על תוצאותיה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט העריך את נזקיו של התובע, ובית המשפט פסק לו 599,878 ₪ בגין אובדן דמי שכירות עד להגשת התביעה, 256,500 ₪ בגין אובדן דמי שכירות ממועד הגשת הבקשה ועד להכרעת הדין, 110,000 ₪ בגין עלות שיפוצים ו-50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, כולם קשורים לאינפלציה ועם ריבית מיום פסק הדין. כמו כן חויב הנאשם לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 180,000 ₪.