רע"א 4827/92

תקציר

פסק הדין מתייחס לתיק בסדר דין אזרחי בו הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן כנגד המבקש, לרבות עתירה למתן חשבונות ותשלום סכומים לתשלום. המבקשת עתרה לדחות את התביעה, בטענה כי המשיב לא עמד בתקנות לציון הסכום הנתבע כפי שהוערך בכתב התביעה. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקובעו כי מאחר שהמשיב לא יכול היה לנקוב בסכום משוער, די בסימון הסכום כ"לא ידוע". עם זאת, בית המשפט העליון, בהתייחסו לבקשת רשות הערעור, קבע אחרת. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, בתביעות למתן חשבונות, שכר הטרחה מבוסס על השומה המשוערת של התובע. בית המשפט קבע כי אין לדחות את תביעת המשיב, אך עליו לפרט את הסכום המשוער הנתבע ולשלם את האגרה המתאימה. בית המשפט הפנה להחלטה קודמת, פלצמן נ' אוצר בית המשפט המחוזי, למשמעותם של הליכים שאינם ניתנים לביטוי במונחים כספיים. יש לציין כי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי מתירה לבתי המשפט לדחות כתבי תביעה בגין שכר טרחה לא מספיק. במקרה זה, בית הדין צידד במבקש, דחה את החלטת בית המשפט המחוזי וחייב את המשיב להעמיד סכום משוער ולשלם את האגרה המתאימה בתוך 45 יום או לעמוד בפני דחיית תביעתם. בנוסף, חויב המשיב לשלם למבקש 2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.