בש"פ 7429/02

תקציר

נהג מונית ישראלי, המערער, הואשם כי הסיע שני מחבלים מתאבדים למקום הפיגוע בתל אביב, שבו נהרגו חמישה בני אדם ונפצעו 38. שבוע לאחר הפיגוע נעצר המערער והודה בהסעת המחבלים מאום אלפחם לתל אביב. ההודאה, יחד עם נסיבות הנסיעה, היוו את הראיה העיקרית נגד המערער. ההגנה טענה כי המערער פעל בתום לב ומתוך הכרח; כמו כן, הוא נמנע מלדווח על האירוע למשטרה משום שהיה המום וחשש להיחשד בהשתתפות בפיגוע כערבי. עם זאת, השופטת מצאה לאורך השתלשלות האירועים "נורות אזהרה" רבות שהיו צריכות להתריע בפני המערער כי אין מדובר בנסיעה רגילה במונית, דבר המצביע על כוונה פלילית. החל מהבקשה החריגה לאסוף נוסע באום אלפחם ולהסיע אותו לתל אביב, דרך שיחות הטלפון המרובות והתנהגותם החשודה של הנוסעים ועד להודאתם כי הם מחבלים מתאבדים, התעלם המערער מסכנות ברורות באדישות או בפזיזות. השופט גם ייחס חשיבות רבה לכך שהמערער לא דיווח למשטרה לאחר התקיפה, וראה בכך אינדיקציה לאשמתו. בסופו של דבר, הערעור על ההחלטה לעצור את המערער נדחה, כאשר השופט קבע כי לתביעה היה יסוד סביר להרשיע את המערער בסיוע לרצח וחבלה, או לחילופין בהריגה ובגרימת חבלה חמורה.