תפ"ח 9741-11-14

תקציר

הנאשם הורשע ברצח שכנו, דורון יודלביץ, על רקע סכסוך שכנים ארוך שנים. הנאשם המתין ליודלביץ בלובי בניין הדירות שלהם ודקר אותו מספר רב של פעמים כשנכנס למעלית. לאחר מכן חזר לדירתו, שטף את הסכין והחליף את בגדיו. המשטרה הגיעה למקום זמן קצר לאחר מכן ומצאה את הנאשם בדירתו. השאלה העיקרית הייתה האם הנאשם נושא באחריות פלילית למעשיו, נוכח טענותיו למחלת נפש. בית המשפט בחן חוות דעת של מספר פסיכיאטרים, חלקם מונו על ידי התביעה וחלקם על ידי ההגנה. מומחי התביעה מצאו כי הנאשם סובל מהפרעה הזויה אך מודע למעשיו ויכול לשלוט בהם. מומחה ההגנה טען כי הנאשם לא ידע להבחין בין טוב לרע בעת האירוע. השופט העדיף את חוות הדעת של מומחי התביעה, שכן הן התבססו על מגוון רחב יותר של מקורות והיו מנומקות טוב יותר. תכנון הרצח וביצועו, מודעותו של הנאשם להשלכותיו, והיעדר טיפול פסיכיאטרי לפני האירוע או אחריו, כל אלה הצביעו על יכולתו להבין את מעשיו ולשלוט בהם. יתר על כן, שגרת חייו המסודרת של הנאשם והיעדר סימני מחלה משמעותיים הצביעו על כך שתסמיני מחלתו הנפשית לא היו אינטנסיביים. עוד קבע השופט כי הנאשם לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מחלתו הנפשית לבין הרצח. טענת ההגנה כי הקשר הסיבתי היה מובן מאליו משום שהנאשם הרג את מושא הזיותיו, לא נתמכת. מעשיו של הנאשם הוסברו טוב יותר על ידי הפרעת האישיות האנטי-חברתית שלו והשקפתו המוסרית האישית שהצדיקה אלימות. השופט הגיע למסקנה כי התנאים להגנת אי שפיות לא התקיימו במקרה זה. בנוסף, הורשע הנאשם בשיבוש הליכי משפט והשמדת ראיות הקשורות לרצח. למרות מחלת הנפש של הנאשם, השופט קבע כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות עונש מופחת. לפיכך, בית המשפט הרשיע פה אחד את הנאשם בכל האישומים.