ע"א 140/73

תקציר

נסוב התיק נסוב סביב הסכם שכירות לתקופת שכירות של שנה בין המערערת כמשכיר לבין המשיב כשוכר. המשיב פנה לבית המשפט בדרישה לפיצויים בסך 12,000 ל"י לאחר שהמערערת הפרה את החוזה, אולם בית המשפט המחוזי בחיפה מצא כי המשיב לא הביא כל ראיה התומכת בסכום זה ותחת זאת פסק להם 500 ל"י ב"פיצויים סמליים". המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי הסכום שנפסק אינו סמלי וכן הטילה ספק ביכולתו של בית המשפט לפסוק פיצויים סמליים כלשהם. השופט ח' כהן, שנתן את פסק דינו של בית המשפט לערעורים אזרחיים, הסכים עם טענתו האחרונה של המערער. הם פסקו כי על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970, שחל על החוזה הנדון, על תובע להמציא ראיות לנזקיו כתוצאה מהפרת החוזה כדי לקבל פיצויים. מאחר שהמשיבה לא הצליחה להוכיח את הפסדה הכספי, בית המשפט לא יכול היה לפסוק להם פיצויים סמליים, ויתרה מכך, לא היה זה בסמכותו של בית המשפט לעשות כן. השופט ציין כי הדבר שונה מהמשפט המקובל האנגלי, המאפשר פיצויים נומינליים במצבים כאלה. החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה אפוא, ותביעת הנזיקין של המשיב נדחתה. בשל אופיו המורכב של התיק, נשללו משני הצדדים הוצאותיהם לבית המשפט המחוזי ולבית הדין לערעורים.