בש"א 6414/03

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את בקשת התובע למתן צו עיקול זמני נגד הנתבע. הנימוקים הם כדלקמן: ראשית, טופס ההתחייבות העצמית שצורף לבקשה לא עמד בדרישות המפורטות בתקנות סדר הדין האזרחי. במקום שמו של המבקש, הופיע בטופס שמו של אדם אחר שהוצג כדירקטור בחברת האחזקות השולטת במבקש. גם על הטופס חתום אדם זה, ולא על ידי המבקש, ולא היה אישור על אישור החתימה. השופטת הפנתה לפסק דין קודם, אשר הדגיש כי באחריות המבקש לוודא עמידה טכנית במסמכים שהוא מגיש, וכי כל ספק לגבי חוקיות הטופס צריך להתברר או להיות מתוקן על ידי המבקש. שנית, התצהיר שהוגש לתמיכה בבקשה נכתב על ידי עורך דינו ההולנדי של המבקש, אשר העלה חשד בדבר התחמקותו של המבקש מחקירה נגדית. עם זאת, השופט הכיר בכך שבבקשות ביניים מותרת עדות שמיעה. עם זאת, היה על עורך הדין לפרט את מקורות אמונתו בתצהיר, דבר שלא עשה. עם זאת, השופט ראה בתצהיר כדין לצורך בקשת העיקול, אם כי תוקפו צריך לבוא לידי ביטוי במשקל שניתן לו. שלישית, כתב התביעה ההולנדי שצורף לבקשה לא תורגם לעברית, וגם הדין ההולנדי לא הוכח בפני בית המשפט ההולנדי, דבר שלא אפשר לבית המשפט הישראלי להעריך את סיכויי הצלחת התביעה. לבסוף, המבקש לא הוכיח כי התקיימו התנאים למתן סעד זמני. המבקש לא הביא ראיות מספיקות לחשש סביר כי העדר צו יסכל ביצוע פסק דין, ואף לא הוכיחו קיומה לכאורה של עילת תביעה, שכן המסמכים הרלוונטיים לא תורגמו והדין ההולנדי נותר בלתי מוכח. ככלל, נראה כי המבקש התכוון להפעיל לחץ על פעילותו העסקית של הנתבע באמצעות העיקול, ומשכך, הבקשה אינה מצדיקה הטלת צו כזה. המבקש חויב בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.