ע"פ 7349/14

תקציר

בפסק דין מפורט מיום 14.5.2015 התייחס בית המשפט לערעור בו היה מעורב המשיב, אשר נעתר תחילה להסדר טיעון הנוגע לכתב אישום מתוקן. במסגרת הערעור הציע המערער לבטל את הסדר הטיעון, שנדחה על ידי המשיב, שביקש שהערעור ימשיך בטענות הקיימות. במרכז ההחלטה עמדה השאלה האם על בתי המשפט להתחשב בעובדות שאינן נכללות בכתב אישום מתוקן שהוסכם עליו במסגרת הסדר טיעון במהלך גזר הדין. בית המשפט עמד על הצורך ברישום מקיף של כתבי אישום בכל הגורמים הרלוונטיים המשפיעים על העבירה, והדגיש כי נסיבות חדשות לגזר הדין צריכות לבוא לידי ביטוי בכתב אישום מתוקן או להתייחס אליהן לפני כריתת הסדר טיעון כדי להימנע מביטול הסכם התביעה. צוטט תיקון 113 לחוק העונשין, המתאר מתי ניתן להציג ראיות נוספות בעת מתן גזר הדין, במיוחד כאשר אחרת עלול להיפגע הצדק. במקרה זה, המשיבה, ללא קבלת רשות שיפוטית, הציגה בשלב גזר הדין טענות חדשות, בטענה כי נפלה קורבן לכפייה מינית, דבר שהשפיע באופן משמעותי על החלטת הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, טענות אלה נעדרו הוכחות עובדתיות ולא נבדקו בתחילה בשלב האשמה, ואף לא הייתה כל תימוכין לחקירת המשטרה. כתב האישום המקורי, שכלל אישומים של ניסיון רצח, הופחת במסגרת הסדר הטיעון לכוונה חבלה בנסיבות מחמירות לאחר הודאה בבעיות בנישואין, שהפכה למרכזית בשיקולי גזר הדין. מעשה הניסיון של המשיבה לפגוע בבעלה הישן הוגדר כחמור, מעיד על כוונה אלימה ומצדיק עונש חמור יותר מזה שהוטל בתחילה. ערכאת הערעור מצאה טעויות מהותיות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, וציינה כי הוא חרג באופן משמעותי מהנורמות המקובלות במקרים דומים. בית המשפט סיכם, תוך שהוא הופך את הקלות בפסק הדין המקורי, וגזר על המשיב 30 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי, תוך הדגשת הצורך לשקף את חומרת העבירה ולעמוד באמות מידה משפטיות עקביות, כל זאת מבלי לשלול את פוטנציאל השיקום.