בש"פ 6378/10

תקציר

בכתב האישום המתוקן נגד המערערת ושני אחיה, מדחת וראפת עיסאווי, נטען כי הם הפעילו מערכת מורכבת של העברת כספים מארגוני טרור לחברי ארגונים אלה הכלואים בישראל. זאת, בניגוד לנהלי הפקדת כספים לאסירים, המוגבלים ל-1,300 שקל, והיו כרוכים בשוחד, מרמה והצגת ייפוי כוח מזויף. המערער, עורך דין במקצועו, מואשם במתן שירותים לארגון בלתי חוקי. באישום הראשון נטען כי לאחר שהוסמך לעסוק בעריכת דין בשנת 2005, פנה למערער יחיא סינוואר, אסיר חמאס, וביקש ממנו להפקיד כספים בחשבונות של אסירים מרצועת עזה. היא הסכימה לכאורה, בתמורה לעמלה של ארבעה אחוזים מהסכומים שהופקדו. על פי החשד, האחים עמדו בקשר עם חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ועמותות אחרות שהוצאו מחוץ לחוק, וקיבלו מהם הנחיות ורשימות אסירים. על פי החשד, הכספים הועברו באמצעות סופיאן זאבדה, תושב רצועת עזה, וסאמר עבדו, שחשבון הבנק שלהם שימש להעברת הכספים מרצועת עזה לישראל. לאחר מכן נמסרו הכספים למערער או למדחת, אשר היו מפקידים אותם בחשבונות האסירים בעזרת עובדים בשתי סוכנויות דואר. עוד נטען בכתב האישום כי המערער שימש כאיש קשר להעברת מידע והנחיות בין מנהיגי חמאס הכלואים לבין אנשי חמאס. האישום השני מייחס למערער עבירה של מתן שירותים להתאחדות בלתי מותרת. לטענתה, היא הסכימה לאסוף מידע מבתי כלא שונים ולהפיצו לאסירים ולתקשורת, וכן להעביר מסרים והנחיות לתיאום צעדי מחאה נגד שירות בתי הסוהר. נטען כי המערערת קיבלה רשימות של אסירים שחשבונותיהם נזקקו לזכות מהנהגת האסירים בהם ביקרה. בתמורה, הוטל עליה עמלה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה התביעה לעכב את המערערת ואת אחיה עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בירושלים נעתר לבקשה, ומצא ראיות לכאורה לאישומים ובסיס סטטוטורי למעצר בשל עבירות הביטחון המיוחסות להם. בית המשפט מצא גם סכנה לשלום הציבור וקבע כי חלופת מעצר אינה יכולה למתן סכנה זו. המערער ערער על צו המעצר. עם זאת, הערעור נדחה, שכן בית המשפט מצא ראיות רבות לכך שהמערער ידע שהכספים מקורם בארגוני טרור וכי הם הועברו לאסירים כתגמול על מעשי טרור. זאת ועוד, אופי העבירות, התחכום שלהן והניצול לרעה של מעמדה כעורכת דין על ידי המערערת שקלו כולם נגד שחרורה. עוד הדגיש בית המשפט כי חלק מהעבירות בוצעו באמצעות דואר אלקטרוני, דבר המגביל את האפקטיביות של מעצר הבית. לבסוף, בית המשפט לא הורה על תסקיר מעצר, שכן לא מצא פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר המסוכנות הנשקפת מהמערער.