ת"א 22255-01-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבעת, אשר ביקשה לבטל פסק דין קודם שהורה לתובע לשלם לנתבע 100,000 ₪, בצירוף ריבית והוצאות. השופט קבע כי התביעה אינה עונה על הנסיבות החריגות הנדרשות ל"משפט חוזר אזרחי", המצדיקות את ביטול פסק הדין הקודם. עקרון סופיות הדיון קובע כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לדון בבקשות לביטול פסקי דין קודמים, ואין מדובר בסמכות ריקה. התביעה הנוכחית אינה מציגה ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות באופן משמעותי את ההחלטה הקודמת, ואינה עומדת בתנאים המחמירים למשפט חוזר אזרחי. פסק הדין שביטולו מבוקש התבסס על מספר ראיות, לרבות עדותו המהימנה של עד שמהימנותו מותקפת כעת על ידי התובע. יתר על כן, לתובעת הייתה הזדמנות לערער על עדות זו במהלך המשפט הקודם ולא סיפקה הסברים מספקים להימנעותה מכך. הטענות המובאות בתביעה הנוכחית חוזרות על עצמן או שוליות לסוגיות העיקריות, וחלקן ניתן היה להתייחס אליהן במהלך ההליך הקודם בשקידה נאותה. התרת תביעות כאלה תערער את עקרון הסופיות ותפרוץ את גבולות הליך ביטול פסקי הדין, מה גם שהמשפט הקודם היה מפורט וממצה, והתובע בחר שלא לערער על פסק הדין. לבסוף, האינטרס של הנתבע להימנע ממשפט חוזר ארוך ויקר גובר על זכותו של התובע לגשת לערכאות במקרה זה. משכך, התביעה נדחית, והתובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 5,500 ₪.