בג"צ 6230/08

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור לעתירה שהוגשה בשמם של כמה אנשים המבקשים הכרה בהם כמאוימים בשל שיתוף הפעולה לכאורה שלהם עם גורמי ביטחון ישראליים. המשיבים, שייצגו ככל הנראה את ממשלת ישראל, טענו כי רק העותר מס' 1 ובני משפחתו הקרובה יכולים להיות מוכרים ככאלה, שכן הם היחידים ששוקמו על ידי שירות הביטחון הכללי. יתר העותרים, בהיותם בני משפחה של המשת"פ, לא עמדו בקריטריונים לשיקום ולכן היה עליהם לפנות לוועדה לנפגעי איומים. בית המשפט דן בתיק והסכים עם טענת המשיבים. בית המשפט קבע כי המינהלת לסיוע ביטחוני, המטפלת בשיקום משתפי פעולה מוכחים, והוועדה לנפגעי איומים, הבוחנת את המסוכנות הנשקפת למי שאינו עומד בקריטריונים של המינהל, הם הגורמים המתאימים לטפל בבקשות העותרים. בית המשפט הדגיש כי החלטות גופים אלה מבוססות על מידע מודיעיני חסוי ולכן ראויות להתייחסות. היא לא מצאה עילה להתערב בהחלטות הוועדה המאוימת בנוגע לעותרים, מה גם שהוועדה הסכימה לבחון מחדש את עניינם של חלק מהעותרים והזמינה אותם להציג את טענותיהם שוב. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי נימוקי הוועדה צריכים להיות מפורטים ככל האפשר כדי לאפשר ביקורת שיפוטית ראויה, אך לא מצא עילה להיעתר לבקשת העותרים. בסופו של דבר נעתר בית המשפט לעמדת המשיבים ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי העותרים יכולים לפנות לגורמים המקצועיים המתאימים לקבלת סיוע.