ת"ד 2659-04-14

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בחוסר זהירות ובגרימת חבלה של ממש. על פי כתב האישום, הנאשם לא ציית לתמרורים, פנה שמאלה לנתיב עוקף והתנגש באופנוע תוך שהוא גורם לרוכב חבלות של ממש. רוכב האופנוע נותח ואושפז למשך שבוע. לנאשם, שנוהג משנת 1985, 12 הרשעות קודמות, חלקן בעבירות נהיגה, אך אף אחת מהן לא בתאונות. הוא הודה באשמה בהזדמנות הראשונה. הקורבן סבל משברים בלסת, פגיעת ראש וחבלות נוספות, ועדיין סובל מכאבים. יש לה גם צלקת בלסת והיא עלולה לסבול מנכות קבועה, אם כי זה עדיין לא נקבע. התובע דרש תחילה מאסר בפועל, ששונה בהמשך לבקשה לעבודות שירות, מה שהוביל את בית המשפט למנות את הנאשם לסנגור ציבורי. בסופו של דבר, התובע ביקש שורה של עונשים, כולל שלילת רישיון, עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. ההגנה טענה לפסילת מינימום, תוך ציון הודאתו המהירה של הנאשם, הבעת חרטה ונסיבות אישיות קשות. הנאשם הוא בעל 100% נכות, חי מקצבאות ביטוח לאומי וזקוק לרישיונו כדי להתפרנס. למקום נקראו מספר עדי אופי, והנאשם הביע חרטה בפני הקורבן בבית המשפט. בית המשפט מצא כי הפגיעות שנגרמו לנפגע לא היו ברף הגבוה ביותר, אך עדיין משמעותיות. כן התחשבו נסיבות העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות קשיי חייו המוקדמים, היעדר משאבים כספיים ומצבו הרפואי. בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם קנס של 700 ₪ או 7 ימי מאסר, 4 חודשי שלילת רישיונו, 5 חודשי שלילה נוספים על תנאי למשך 3 שנים ו-5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.