ת"א 28683-03-19

תקציר

השופט מצא כי גרסת התובעת לאירועים שהובילו לתאונה הייתה אמינה ועולה בקנה אחד עם עדויות וראיות אחרות. הם קיבלו את העובדה שהיא החליקה על חול וחצץ שהיו פזורים על המדרכה בסמוך לאתר בנייה, בבעלות נאשמים 1 ו-2, ונפלה על קורת מתכת וגרמה לפציעתה. השופטת ייחסה רשלנות לנתבעים 1 ו-2 בכך שלא גידרו את אתר הבנייה, פינו פסולת בניין והקפידו על תקנות הבטיחות. הם גם היו אחראים על השארת מפגעים, כולל קורת המתכת, על המדרכה, תוך סיכון לעוברים ושבים. באשר לנאשמים 3 ו-4 – הרשות המקומית והמועצה האזורית – קבע השופט כי חלה עליהם חובת זהירות כלפי הציבור המשתמש במדרכה. הם לא פיקחו כראוי על אתר הבנייה, לא הסירו מפגעים ולא דרשו את הסרתם על ידי נאשמים 1 ו-2. רשלנותם תרמה לתאונה. השופט מצא את התובעת אחראית חלקית לתאונה בשל לקות הראייה שלה ובחירתה ללכת על המדרכה המסוכנת במקום לחצות את הכביש או להמתין למכוניות שיעבור. הם ייחסו לה 5% אשמה תורמת. השופטת העריכה את נכותה התפקודית של התובעת בעקבות התאונה בשיעור של 20% ופסק לה 100,000 ₪ בגין כאב וסבל, 80,000 ₪ עבור עזרת צד ג' ועזרי ניידות ו-10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות. עם זאת, לאחר ניכוי אשמתו התורמת של התובע ותגמולי המועצה לביטחון לאומי, סך כל הנזק שנותר לנתבעים לשאת בו היה אפסי. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.