עב"ל 25019-08-15

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם הפגם בברכו השמאלית של המערער הוא תוצאה של פגיעה בעבודה על בסיס מיקרוטראומה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת, שכן לא מצא כל הוכחה לרצף של פעולות חוזרות ונשנות שיהוו מקרה מיקרוטראומה. המערער טען כי עבודתו כללה פעילות גופנית מאומצת כגון טיפוס לגבהים ונשיאת ציוד, אשר אמורה להכשיר אותו למיקרוטראומה. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה הסכים עם ממצאי בית הדין האזורי ודחה את הערעור. בית הדין לעבודה קבע, כי מעשיו של המערער נעדרו את הרציפות והתדירות לביסוס מקרה מיקרוטראומה, שכן העליות והירידות היו לסירוגין והופרדו על ידי תקופות עבודה. יתר על כן, עבודה סטטית על הברכיים אינה נחשבת למיקרוטראומה. גם חוות הדעת הרפואית שהציג המערער לא הספיקה כדי לשנות את התוצאה, שכן היא התבססה על תשתית עובדתית לא מדויקת. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי.