רע"א 2626/23

תקציר

מקרה זה מציג מספר עקרונות משפטיים משמעותיים ומייצג מקרה של חדשנות שיפוטית בהקשר של הליכי ביקורת ערעור, במיוחד בכל הנוגע להיקף וגבולות רשות הערעור בהליכים אזרחיים. **עקרונות משפטיים:** 1. **היקף הערעור והתערבות הערעור:** הסוגיה המשפטית המרכזית מתמקדת בסמכותה של ערכאת הערעור לבחון ממצאים עובדתיים ובתנאים שבהם היא רשאית להתערב בהחלטות של ערכאות נמוכות יותר. כחוקים שנקבעו והפסיקה המוזכרת, ההתמקדות הסטנדרטית של בית המשפט לערעורים היא בשאלות משפטיות, אלא אם כן נסיבות ספציפיות מצדיקות בחינה של קביעות עובדתיות, כגון טעויות משפטיות או עיוות דין ברור. הניתוח של בית המשפט מדגיש כי החלטות סותרות בין בתי המשפט אינן מצדיקות באופן אוטומטי מתן רשות ערעור, במיוחד כאשר מדובר בממצאים עובדתיים שאינם מעלים עקרונות משפטיים חדשים. 2. **קריטריונים למתן רשות ערעור (גלגול שלישי):** על פי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, חוזר בית המשפט על הקריטריונים המחמירים למתן רשות ערעור ב"ערכאה שלישית", וקובע כי רשות כזו אינה אוטומטית גם כאשר קיימות החלטות סותרות. המקרה מדגיש כי תלונות אישיות או הייחודיות של מקרים בודדים אינם מספיקים כדי להצדיק התערבות בערעור אלא אם כן הוכחה שאלה משפטית עקרונית מהותית או עיוות דין משווע. 3. **הערכת חוסר תום לב בהתנהלות חוזית או מסחרית:** התיק נשען על הרעיון של התנהלות "בחוסר תום לב" במשא ומתן מסחרי, במיוחד בכל הנוגע לערבויות ועסקאות עסקיות. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי נחלקו בשאלה האם התנהלותו של המשיב, שכללה משא ומתן שמטרתו לכאורה המשכית הפרויקט, עולה כדי חוסר תום לב או התנהלות עסקית מקובלת. ההנמקה השיפוטית מחזקת כי משא ומתן עסקי רגיל, גם כאשר הוא שנוי במחלוקת או פוגע באחד הצדדים, לא בהכרח ייחשב לחוסר תום לב אלא אם כן יש ראיות ברורות לכוונת הונאה או כפייה. 4. **חדשנות משפטית - כלכלה שיפוטית וסופיות:** בית המשפט מיישם במפורש גישה מצמצמת לערעורים, תוך שימת דגש על כלכלה שיפוטית וחשיבות הסופיות בהליכים אזרחיים. על ידי שלילת רשות ערעור גם כאשר ישנן החלטות סותרות, בית המשפט מאשר חידוש משפטי המבקש למנוע ערעורים חסרי דעת או בלתי מוצדקים שאינם מעוררים סוגיות חדשות או שאלות עקרוניות משפטיות. גישה זו נועדה להפחית את נטל ההתדיינות ולשמור על יציבות פסקי הדין. 5. **עיוות דין וסף משפטי:** בית המשפט בוחן בזהירות טענות בדבר עיוות דין, ומגיע למסקנה כי טענות המבקש אינן עומדות ברף החוקי לביטול החלטת בית המשפט המחוזי. זה מדגיש את העיקרון שבתי משפט לערעורים אינם בוחנים מחדש ראיות אלא אם כן יש טעות משפטית ברורה או אי צדק מהותי, ובכך שומרים על שלמות תהליך בירור העובדות של בתי המשפט הנמוכים יותר. **חידושים משפטיים ומשמעותם:** - ההסתמכות המפורשת של בית המשפט על **תקנה 148א** ופסיקה מבוססת היטב כדי להגביל את היקף הביקורת על ערעורים מעידה על מאמץ מודע לייעל את הליכי הערעור ולמנוע ניצול לרעה של הליכי ערעור. - הגישה מדגימה **חידוש שיפוטי במשמעת פרוצדורלית**, ומדגישה כי החלטות סותרות לבדן אינן מצדיקות התערבות ערעור, ובכך מחזקת את עקרון **סופיות שיפוטית**. - המסגרת הגמישה אך הזהירה שהותוותה מאשרת את תפקידה של הרשות השופטת באיזון בין זכויות הצדדים לבקש ביקורת לבין הצורך בוודאות משפטית**, במיוחד בסכסוכים מסחריים הכרוכים בהתחייבויות חוזיות וערבויות. **מסקנה:** הניתוח המשפטי מדגיש כי החלטת בית המשפט עולה בקנה אחד עם העקרונות הקיימים המגבילים את ביקורת הערעור לשאלות משפטיות ומקרים קיצוניים של עיוות דין. דחיית הבקשה משקפת חידוש משפטי אסטרטגי שמטרתו יעילות שיפוטית, יציבות וריסון ערעורים מיותרים בליטיגציה אזרחית. מקרה זה מדגים כיצד בתי המשפט מנסים לשמור על שלמות תהליכי בירור העובדות תוך שמירה על משמעת פרוצדורלית במערכת המשפט האזרחית.