ת"צ 11203-07-14

תקציר

המבקשת, שבבעלותה מספר יחידות בבניין בחולון המשמש לפעילותה, ערערה על החלטת המשיב לחשב את הארנונה על כל יחידה בנפרד ולא כנכס אחד. המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד פרקטיקת המשיב, בטענה כי היא גוררת מס גבוה יותר. בסופו של דבר הסכים המשיב לאחד את היחידות ליחידת שומה אחת, אך סירב לתקן את החיובים משנים קודמות. המבקש טען כי התנהלות המשיב הייתה בלתי חוקית וביקש דמי שכירות בסך 250,000 ₪, 50,000 ₪ כפיצוי ו-5,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין עריכת דוח כלכלי. המשיב, לעומת זאת, הציע פיצוי סמלי בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין שלא יעלה על 10,000 ₪. בית המשפט בחן את המקרה, תוך התחשבות בשיקולים של הנחיית הציבור, תשומות ותפוקות, ולבסוף פסק לטובת המבקש. המשיבה חויבה לשלם 118,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-20,000 ₪ כפיצוי, תוך עמידה בהתחייבויותיה כאמור בהודעת הפיטורים בהסכמה. השופט דחה את התביעה, אך הורה למשיב לשאת בסכומים האמורים.