רע"פ 462/18
החלטה עליון
תקציר
הכלל הוא כי רשות ערעור במקרים חריגים צריכה להינתן במשורה, כגון כאשר שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבה מתעוררת מעבר לאינטרס של הצדדים המעורבים, או לטובת הצדק. במקרה דנן, טענות המבקש לחריגה חמורה מהעונש ולשיבוש הליכי משפט לא היו משכנעות דיין כדי שהשופט ייתן רשות ערעור, שכן נראה היה שמדובר בעניין פרטי. עוד מצא השופט כי מרבית טענות המבקש כבר הוצגו בפני בית המשפט המחוזי ונדונו בפניו. זאת ועוד, נחה דעתו של השופט כי מעשיו של המבקש מילאו אחר התנאים להעלבת עובד ציבור כפי שהותוו בפסק דין אונגרפלד, ולפיכך אינם מצדיקים את ביטול ההרשעה. השופט גם הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר נאותות העונש וכי הוא מאוזן, ולכן לא ראה סיבה להתערבות בג"ץ. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן השופט לא מצא עילה המצדיקה ערעור נוסף במקרה זה.
חקיקה מקושרת
רע"פ 462/18 מרדכי יוסף נ' מדינת ישראל, עליון (21.5.2018)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.