מ"ת 4586-11-17

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות עדויותיהם של המתלוננת והנאשמים במקרה של חטיפה ואלימות לכאורה. גרסת המתלונן, הנתמכת בראיות חיצוניות, מתארת כיצד הותקף, נחטף ואוים על ידי הנאשמים בסכין ובאקדח. בסופו של דבר הוא נמלט והזעיק את המשטרה. הנאשמים, לעומת זאת, טוענים כי האלימות הייתה הדדית, וכי הם סייעו למתלונן לאחר הקטטה בכך שהסיעו אותו לקנות מים. הם גם מכחישים שימוש בנשק כלשהו. השופט מוצא את גרסת המתלוננת קוהרנטית וסבירה דיה, למרות חוסר עקביות מסוים והיעדר ראיות פיזיות לחטיפה. השופט מציין קשיים מסוימים בגרסתו של המתלונן, בעיקר בנוגע לבורותו לכאורה באתר גידול סמים סמוך, כמו גם את ההיגיון הפנימי של החטיפה. עם זאת, אין בכך די כדי לשלול לחלוטין את עדותו. השופט מצביע גם על חוסר העקביות בגרסאות הנאשמים ועל חוסר יכולתם להסביר היבטים מסוימים של האירוע, לרבות הימצאות הטלפון של המתלונן ברכבם. בשקלול מכלול הראיות, השופט מגיע למסקנה כי קיים סיכוי סביר להרשעה, אם כי התיק בגין חטיפה חלש מזה של עבירות האלימות. נראה כי תפקידו של נאשם 4 פחות משמעותי מיתר הנתבעים.