מ"ת 17925-03-14

תקציר

השופט מגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה נגד שני הנאשמים, אם כי הן אינן בעוצמה גבוהה או חד משמעית. השופט מדגיש כי חפותו או אשמתו של הנאשם טרם נקבעה, וכי השלב הנוכחי של ההליך מתמקד בבחינה האם לראיות פוטנציאל ראייתי שניתן לממש בתום המשפט. השופט עובר לבחון את זיהוי הנאשמים, את הנסיבות התמוהות סביב "גניבה" של רכב הקשור למקרה, ואת שיחת הטלפון בין הנאשמים זמן קצר לאחר האירוע, היוצרת סיבוכים. השופט לוקח בחשבון גם את ראיות הווידיאו שהציגו הנאשמים, ומציין את משקלן המשפטי הלא ברור, ואת היעדר הראיות הפורנזיות הקושרות את הנאשמים לביצוע העבירות. בשקלול מכלול הראיות מגיע השופט למסקנה כי עוצמתה מצדיקה שקילת חלופת מעצר. השופט מציין כי העבירות העיקריות המיוחסות לנאשמים הן עבירות נשק, הנושאות חזקת מסוכנות, ולכן מעצר הוא האפשרות העיקרית. עם זאת, נוכח הראיות החלשות יחסית, והיעדר עבר פלילי משמעותי של הנאשמים – למעט נאשם מספר 2, בעל הרשעות קודמות בעבירות תקיפה ורכוש – סבור השופט כי ראוי להיעזר בשירות המבחן לבחינת חלופות מעצר. לבסוף, השופט מורה על דיון המשך ומורה לשירות המבחן להכין תסקיר על הנאשמים, וממליץ לסנגור לשקול לייצג את שני הנאשמים בהליך העיקרי, בהתחשב בהבדלים בגרסתם לאירועים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ביום 27.3.2014.