ע"א 4227/07

תקציר

פסק הדין מאפשר את ערעורם של המערערים, אשר התנגדו להחלטת השופטת לפסול עצמה מלדון בעניינם בשל היכרותה האישית עם בא כוח המערערים. בית משפט קמא לא מצא עילה לפסילה, וערכאת הערעור הסכימה לכך, תוך שהיא מדגישה כי אין די ברגשותיהם הסובייקטיביים של המשיבים כדי להצדיק פסילה עצמית של שופט. לדברי בית המשפט, רגשות אלה חייבים להיות מעוגנים בסטנדרט האובייקטיבי של חשש אמיתי מפני משוא פנים. בנוסף, היה על המשיבים לטעון לפסילה מיד עם היוודע דבר ההיכרות, ולא לאחר שנתנו את הסכמתם לכך שהשופט יישב בראשם ולאחר מכן שינו את דעתם. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי ההיכרות בין השופט לבין בא כוח המערערים - בנם של חבריו של השופט - לא היוותה קרבה מהותית או קרבה אמיתית שתצביע על חשש ממשי מפני משוא פנים. השופט, כאיש מקצוע, היה אמור להישאר בלתי משוחד למרות מערכת יחסים זו. בהתחשב בכך שההיכרות לא הייתה רלוונטית למקרה הנדון, ובהתחשב בשלב ההליך שבו הוגשה בקשת הפסילה, הגיע בית המשפט למסקנה כי פסילתו העצמית של השופט אינה מוצדקת. הערעור התקבל, והתיק הוחזר לשופט המקורי לדיון נוסף. החלטה זו ניתנה ביום 31.10.2007.