רע"א 1573/16

תקציר

בבחינת בקשתו של הארט, החליט בית המשפט לדחות אותה בשל מספר גורמים. למרות העיקרון המאפשר להעלות תביעות סמכות שיפוט בכל עת, בקשתו של הארט, שהוגשה בשלב מאוחר של ההליך, נחשבה בעייתית בשל החלטות מבוססות שהתקבלו ב-11 במרץ 2015. בית המשפט מצא כי הסמכות המהותית נדונה בעבר, מה שמרמז על כך שהתנהלותו של הארט עוררה ספקות, אם כי לא לרמה של חוסר תום לב. התביעות נגד הארט בגין גניבה, הונאה והפרת חובות נאמנות היו בסמכות בתי המשפט האזרחיים, כהגדרתם בחוקים הרלוונטיים. סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה היא ספציפית ואינה מכסה סוגיות הקשורות לנזיקין; לפיכך, קביעתו של הארט לא שינתה קביעה שיפוטית זו. בנוסף, טענתו של הארט כי חובותיו נובעות מהיותו עובד ולא דירקטור לא הספיקה כדי להעביר את הסמכות לבית הדין לעבודה, במיוחד כאשר תפקידים כפולים פוטנציאליים נחשבו אופייניים בעולם התאגידים. נוכח נימוקים אלה, לא מצא בית המשפט המחוזי עילה לעכב הליכים בשל הלימה המקבילה לתיק של בית הדין לעבודה, שכן הנושאים שבמחלוקת לא התיישרו באופן משמעותי. השאלות שנידונו בבית המשפט האזרחי נגעו בעיקר למעשי מרמה ומעילות לכאורה, בשונה מסוגיות זכויות העבודה של הארט בבית הדין לעבודה, שהיו חסרות זהות מלאה בין הצדדים והנושאים. משכך, עיכוב הליכים לא יועיל להליך השיפוטי, ולא תהיה השפעה צולבת בין התביעות בשתי הערכאות. הסירוב לעכב הליכים היה פסיקה שבשיקול דעת שערכאת הערעור בדרך כלל אינה מבטלת אלא אם כן מתגלות טעויות פרוצדורליות מהותיות. אם יתגלו סכסוכים עתידיים שיחייבו את שתי הערכאות לדון במחלוקות עובדתיות זהות, ייתכן שיהיה צורך בהערכה מחודשת, אם כי הדבר טרם התברר. הבקשה נדחתה, והארט חויב לשלם 7,500 שקל לאורג'ינקס עבור הוצאות הבקשה. ההחלטה מדגישה שיקול דעת שיפוטי ופרוטוקולים הנוגעים לסמכות שיפוט ולהליכים חופפים בבית המשפט.