ע"א 7099/13

תקציר

המערער והמשיב חתמו על הסכם לשלוש שנים, לפיו המערער ייצג באופן בלעדי את המשיב, זמר, וישווק את הופעותיו בישראל. ההסכם קבע את שכרה של המערערת באופן שונה ממבנה העמלה או האחוזים הטיפוסי. תחת זאת, המערערת תנקב במחיר עבור כל הופעה ומחיר זה ייחשב מוחלט וסופי. רווחי המערערת יהוו אפוא את ההפרש בין המחיר הנקוב לבין המחיר שהמערערת ניהלה בהצלחה עבור כל הופעה. מספר חודשים לאחר מכן ביטל המשיב את ההסכם. לאחר מכן עתרה המערערת לבית המשפט בבקשה למספר סעדים, לרבות צו לאכיפת ההסכם ודרישה לגילוי כל המסמכים הנוגעים להתקשרויות המשיב ולתשלומים שבוצעו במהלך תקופת ההסכם. בית משפט קמא מצא כי המשיב אכן הפר את ההסכם והורה לו להמציא למערער את המסמכים המבוקשים ותצהיר המפרט את כל ההכנסות שנצברו בתקופת תוקפו של ההסכם. עם זאת, היא נמנעה מאכיפת ההסכם, בנימוק של חוסר אמון ושיתוף פעולה החיוניים לסוג זה של יחסי אמן-חברת הפקה. המערערת ערערה על פסק דין זה, וטענה כי יש לאכוף את ההסכם וכי היה על בית המשפט להורות למשיב להמציא חשבונות לכל תקופת שלוש השנים. המערערת הגדירה עצמה כמתווכת והביעה חשש מהשלכות פסק הדין על הענף. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, והסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר חוסר אמון בין הצדדים. עוד נקבע כי מבנהו הייחודי של ההסכם - לפיו תגמול המערערת לא התבסס על עמלה קבועה או אחוזים - פירושו שהעמדת חשבונות לא תיטיב עם האינטרסים של המערערת. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי הפרת ההסכם על ידי המשיב מזכה את המערערת בסעדים שניתנו על ידי בית משפט קמא, ולפיכך נדחה ערעורו של המערער. המערער חויב לשאת בהוצאות המשיב בגין הערעור, בסך 20,000 ₪.