בג"צ 1836/16

תקציר

הדיון נסוב סביב תחולתה של החלטה 979, שמטרתה לחזק את זכויות החוכרים בחלקות מגורים בתוך יישובים חקלאיים, והשפעתה על עסקאות קודמות שבוצעו לפני אכיפתה הרשמית. יישום ההחלטה מותנה בקבלת הקצאה תקציבית, שטרם התקבלה. בית המשפט בוחן את התכליות הסובייקטיביות והאובייקטיביות העומדות מאחורי ההחלטה, בהתחשב בכוונות הגוף המנהלי ובהשלכותיו על האינטרס הציבורי, הצדק החלוקתי, ההגינות והשוויון. העותרים טוענים כי הסתמכו באופן סביר על ההחלטה בעת ביצוע עסקאות העבר ולכן עליהם ליהנות מהוראותיה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי לשון ההחלטה ותכליתה תומכות בעמדת הגוף המינהלי כי היא תיכנס לתוקף רק לאחר אישור התקציב. ניתוח התכליות הסובייקטיביות נותן משקל לכוונת הגוף המינהלי לקשור בין יישום ההחלטה לזמינות תקציבית, במיוחד בהתחשב במורכבות התפעולית ובהשלכות הכלכליות. בנוסף, התכלית האובייקטיבית, הכוללת קידום האינטרס הציבורי והצדק החלוקתי, מעדיפה את עמדת הגוף המינהלי. בית המשפט מגיע למסקנה כי טענות ההסתמכות של העותרים אינן סבירות, מה גם שתחולת ההחלטה לא הייתה ודאית במהלך העסקאות. כמו כן, בית המשפט דן בהחלטה 1464, המאפשרת לבעלי זכויות שביצעו עסקאות עד למועד פסק הדין לבקש את תחולתה של החלטה 979, ומוצא אותה כהחלטה שהתקבלה כדין. כתוצאה מכך, בית המשפט מצדד בגוף המינהלי, דוחה את העתירות ושומר על מצבן הנוכחי של ההחלטות.