ת"א 18976/08

תקציר

על התובעים, שהם נאמני הקדש מקרקעין, מוטל הנטל להוכיח כי חלקת המקרקעין עליה נמצא בניין הנתבעים, מהווה חלק מההקדש שלהם. בתעודת שחרור הקרקע לא צוין כי הקרקע ששוחררה היא חלקה 95, ולכן על התובעים להוכיח זאת. תצהירו של תובע 3 והמסמכים המצורפים אליו אינם מהווים הוכחה מספקת, וגם טענותיהם האחרות של התובעים, כגון השתק, אינן משכנעות. כך למשל, פסק דין קודם לטובת התובעים כנגד נתבעים אחרים, ביחס לאותם מקרקעי הקדש, אינו מהווה מעשה של בית המשפט במקרה זה, שכן הנתבעים כאן לא היו צד לו. יתר על כן, פסק הדין התייחס לבניין על חלקת קרקע אחרת. גם חילופי מיילים בין באי כוח הצדדים אינם מחייבים את הנתבעים לפסק הדין הקודם. גם יתר הראיות של התובעים, כגון מכתב שכתב אבי הנתבעים ומכתב ממנהל ציבורי, אינן מהוות הוכחה מספקת, ואף אינן קבילות. הנתבעים טוענים לדיירות מוגנת בבניין, אך גם טענה זו לא הוכחה. ככלל, התובעים לא הוכיחו את זכותם לפנות את הנתבעים מהבניין, ועל כן פסק הדין הוא לטובת הנתבעים. כל צד יישא בהוצאותיו, בשל הספק הרב בדבר זכותם של הנתבעים להחזיק בבניין.