ו"ע 1069/04

תקציר

פסק הדין מאחד את שמיעת הערעורים על הקהילה היהודית בפלובדיב, בולגריה, במהלך מלחמת העולם השנייה. בערעורים נטען כי הם היו נתונים לריכוז ולגירוש פוטנציאלי למחנות השמדה במרץ 1943. בית המשפט מכיר בכך שריכוז מהווה סוג של רדיפה, ומכיר בכך שחלק מהיהודים בפלובדיב אכן נאספו וגורשו. הראיה הקריטית היא רשימה של משפחות יהודיות המיועדות לגירוש, שנחשבת אותנטית. הוחלט כי רשימה זו תקבע מי היה נתון לריכוז, בהנחה שמי שהיה ברשימה היה חלק מהאירוע. עם זאת, חזקה זו אינה מוחלטת, ומי שאינו ברשימה עדיין עשוי להוכיח את מעורבותו. בית המשפט מציע לתרגם את הרשימה לעברית לצורך עיון עתידי. באשר למקרים ספציפיים, ערעורה של המערערת 1 נדחה מאחר שבית המשפט לא השתכנע מעדותה של העדה ומהעובדה שהיא אינה ברשימה. ערעוריהם של המערערים 2 ו-3, המופיעים ברשימה, מתקבלים ומאשרים את ניסיונם בריכוז. גם ערעורה של המערערת 4 נדחה בשל בעיות אמינות והיעדרותה מהרשימה. כמו כן, ערעורו של המערער 5 נדחה על יסוד עדותו הבלתי עקבית והעובדה ששמו לא הופיע ברשימה. פסק הדין דוחה את ערעוריהם של המערערים 1, 4 ו-5 תוך קבלת ערעוריהם של המערערים 2 ו-3. ההחלטה ניתנת לערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום מטעמים משפטיים בלבד. פסק הדין בא לתת סגירת מעגל והכרה לחוויותיהם של המערערים בתקופה אפלה זו בהיסטוריה.