ע"פ 8430/20

תקציר

בפסק דין זה החליטה ערכאת הערעור לדחות את ערעורי הצדדים, תוך שהיא מאשרת את קביעותיו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו ערכאות ערעור אינן נוהגות לבטל קביעות עובדתיות ומהימנות של בתי משפט קמא, שיש להן רושם ישיר מהעדים. בפסק הדין נקבע כי בית המשפט המחוזי העדיף בצדק את עדותן של המתלוננות על פני הכחשת המערער ולא מצא כל הצדקה לטענות המערער בדבר חוסר עקביות בעדויות המתלוננים. צוין כי המתלוננים מסרו תיאורים עקביים ומפורטים של העבירות, לרבות תיאורים דומים של אירועים ופציעות, שתמכו זה בעדותו של זה. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר עיוות זיכרון ועדות שמיעה בלתי קבילה, תוך שהוא מצטט ראיות מאששות מספיקות. בית המשפט גם הכיר בשיהוי ההליכים, אך קבע כי הוא נשקל במהלך גזר הדין, דבר שלא חרג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. בית המשפט ציין את התנהגותו הקודמת של המערער ואת היעדר העבירות הנוספות כגורמים מקלים. בסופו של דבר, פסק הדין חייב את המערער לרצות את עונשו, תוך ציון ירידה ברמת המסוכנות המינית המוערכת שלו, אשר נשקלה בשמירה על העונש המקורי. השופטים המשנה לנשיא נ' הנדל והשופט ד' מינץ הסכימו עם ההחלטה, ואישרו כי על המערער להסגיר את עצמו לשירות בתי הסוהר כפי שהונחה.