עת"מ 765-06-10

תקציר

המשיב טען כי העתירה לדחיית התביעה שלפנינו היא כדין בשל שיהוי העתירה בהגשתה, הסתרת עובדות מהותיות וחוסר שחר. עוד טען המשיב כי לבית המשפט אין סמכות לדון בדרישת העותרת להשבת כספים שנגבו בהליכים מינהליים. מנגד, טען העותר, כי החוב המדובר נוצר כולו בין השנים 1987 ל-1994, ואילו המשיב טען כי חלקו נפרע מאוחר יותר. השופט מצדד בטענת המשיב כי חלק מהחוב נצבר לאחר שנת 1994. השופטת מפרטת גם הליכים משפטיים קודמים הקשורים לתיק, שכללו ניסיונות לגבות את החוב מהעותר. ניסיונות אלה, המתוארים בפירוט בפסק הדין, החלו בפברואר 2000 ונמשכו עד אוקטובר 2009, ובכך הפריכו את טענת העותר כי לא נשלחו התראות לפני אוקטובר 2009. משכך, קובע השופט כי העתירה, שהוגשה ביוני 2010, מתאפיינת בשיהוי ניכר. השופט קובע כי תקופת ההתיישנות חלה על חובות שנצברו לפני פברואר 1993. השופט קובע כי הליך הגבייה המינהלי מתחיל בדרישת תשלום וכי במקרה זה הדבר אירע בפברואר 2000. לפיכך, תקופת ההתיישנות נקטעה בשלב זה. השופט מקבל את העתירה רק ככל שהוא מצהיר כי חובות שנצברו לפני פברואר 1993 התיישנו ולא ניתן לגבם בהליכים מנהליים. עוד קובעת השופטת כי כל מחלוקת לגבי הסכום המדויק של החוב צריכה להתברר בהליך אזרחי. העותר יכול לפנות לבית משפט אזרחי כדי לבקש סעד כספי אם הוא חולק על היתרה המחושבת לאחר התחשבות בחובות שאבד עליהם הכלח. השופט מסיים וקובע כי לא יהיה צו להוצאות, ופסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים.