ע"פ 9372/03

תקציר

המערער הורשע תחילה בבית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, שגררו עונש של 70 חודשי מאסר, השעיה וקנס. הרשעה זו נבעה מעסקה לכאורה של 100 גרם קוקאין עם בני הזוג ילין, בתיווך דן רווה ואחד אביב עמיהוד. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על ראיות נסיבתיות, שעיקרן הסתמכה על עדותה של עילית ילין ורישומי הטלפון הקושרים את המערערת לעסקה. עם זאת, המערער טען כי היה מעורב בעסקת MDMA ולא בקוקאין, וטען כי פעילותו ביום הנדון קשורה לרכישת MDMA לשימוש אישי. למרות שבית משפט קמא דחה טענות אלה כמפוברקות, מצא ערכאת הערעור כי הראיות אינן מוכיחות באופן חד משמעי את אשמתו מעבר לספק סביר, ובפרט בשים לב לסתירות בעדויות ובשמועות הלא מאומתות על תיאורו של המערער כ"עורך דין, ילד שמן". רוב שופטי הערעור הגיעו למסקנה כי הראיות הנסיבתיות, לרבות רישומי טלפון והצהרות עדים, אינן מספיקות כדי לבסס אשמה מעבר לספק סביר. הם הדגישו אפשרויות בלתי פתורות, כגון התרחשותן של עסקאות סמים נפרדות והוודאות המפוקפקת של התאריך, שהובילו בסופו של דבר לזיכויו של המערער מחמת ספק סביר.